כולם כל כך בדיכאון וזה כזה עכור. אני לא אוהבת להיות בדיכאון כשזה נובע מדיכאון של אחרים. אני מרגישה שמחה באופן כל כך טבעי עכשיו ויהיה מדכא להרוס לעצמי את זה בגלל שכולם בדיכאון.

אגו? נרקיסיזם? קיצוני קצת. אני דואגת לעצמי וזה לגיטימי.

אני אוהבת לשמוח, זה נעים.

לשם שינוי ממש טוב לי בבית. אני לא יודעת איך זה בדיוק עובד, אבל אני פחות או יותר יוצאת אחת לשבוע מהבית, ואין לי יום, ואין לי לילה... ואני עושה מעט למידה והרבה עיסוקים של אנשים ללא חיי חברה.

ואני רוצה לעשות הרבה  ומתוך הכל עושה כלום.

ואני בעיקר שם בשביל האנשים שקרובים אליי, לפחות בשביל רובם לצערי.

וטוב לי.

אני לא אומרת שזה מה שהייתי רוצה לעשות כל החיים, זה עיסוק משעמם למדי, אבל כרגע זה נחמד.

אני חוזרת לשמור פרטים אישיים שאנשים מספרים לי. משום מה בשנה האחרונה התקשיתי קצת ופלטתי כל פעם, זה הגיע למצב שכשמישהו בא לשתף אותי אמרתי לו מראש שלא כדאי לו מחשש שאפלוט בטעות.

למה למילה 'פליטה' יש קונוטציה כל כך חזקה לתינוקות? פפפף...

טוב אז

אני באמת כבר רוצה לקרוא פרנקנטשיין, נראה לי שאקדיש לזה את כל הלילה.

התחבטתי ביני לבין עצמי באשר לאיזה מאלו כדאי לי לשים ובסוף החלטתי לשים את שניהם, על אף שגם בנוגע לזה היו לי התנגדויות מטעמי קשר (שאין). כן.

-שקד-

אינג'וי