אני חושבת שאין לי מלטונין. זה לא קיים אצלי יותר. קפה נהיה סביל, עדיין מגעיל, אבל סביל. אפשר להפוך את זה לסלוגן. אני חושבת שאני בוהה במסך בצורה משונה מרוב עייפות.

איך אני מקלידה בכלל.

טוב. זו צורה מוזרה לפתוח את זה, אבל אני אעשה זאת בכל זאת.

לא רשמתי את זה כאן כי כמו שציינתי כמה פעמים בעבר, אני לא כל כך טובה עם הנושא הזה, לפחות לא ליד אנשים או בכתיבה או בכל הנוגע לחברה כלשהי. לא כל כך פתוחה עם אנשים שאני לא מכירה וזה די אישי תחת מבחינתי.

אני מניחה שהיה אפשר לנחש את זה פה ושם מבין הדברים שרשמתי, לא לגמרי הסתרתי את זה בלי כוונה.

אני יוצאת עם דניאל כבר מעל לשנה. אני חושבת שאנחנו אפילו מתקרבים לשנה וחצי (תזכירו לי לשאול באמת).

אני זורקת את השם שלו לאוויר כאילו כל מי שקורא את השורות האלו מבין לחלוטין במי מדובר, כשהאמת קצת רחוקה. אבל זה מספיק טוב בשבילי.

אני לא יודעת מה עוד לכתוב על זה. טוב זה די מדהים... אידאלי. אני גם קצת מתקשה להפסיק לחשוב עלינו בזמן האחרון.

אה... כן.

מוזר.

אני צריכה ללכת למסיבה היום. לא ישנתי כל הלילה וממש קר לי ואני עייפה, מצד אחד בא לי ללכת, כי זו אחלה התנסות בחיי חברה טיפוסיים או שקרכלשהו, מצד שני אני רוצה לדחות את זה, אבל אני לא חושבת שאפשר להזיז מסיבה שלמה של אנשים שאני בכלל לא מכירה בגלל הצרכים שלי. כלומר, אני בטוחה שאפשר במקום כלשהו, עם פרוטקציות על או משהו כזה, אבל מה שלא יהיה זה יהיה מהלך מטומטם.

ואני לא יכולה ממש לסרב כרגע, כי זה הרגע האחרון, וסופי תכעס. היא בטח תקרא את זה עוד כמה חודשים אז הנה.

ואני לא רוצה שיכניסו לי סם אונס לכוס (כוס שתיה. כוס ששותים ממנה. כוס כלי, כמו ספל רק כוס. בסדר, פות, שיהיה). אני לא אהנה באקט של אונס.

באמת

בחיי

וינגחו בי

אני אדרס שם, ובתאונה לא תהיה מעורבת מכונית, אלא בנאדם שגודלו ביחס אליי כנראה אנלוגי לקינג קונג ביחס לפוסטמה ההיא, שזה יותר גרוע ממכונית.

אני באמת עייפה.

זה קצת חמוד, לא יודעת למה.

רציתי להעלות עוד כמה אבל הפוסט הזה טיפשי מידי בשביל זה.

-שקד-

זי זי זי