אז הגיע החודש בו אני לא מפסיקה לכתוב על זה שבאפריל אני לא מעדכנת בכלל. בלי יותר מידי רגש, אני פשוט מתוך מסורת לא מעדכנת באפריל.
ככה אני נותנת לכולם את התחושה שהם נורא מתגעגעים לכתיבה שלי ולעצמי את המחשבה שאני כנראה משקרת לעצמי בנוגע לתחושות שאני מעבירה באנשים בכך שאני לא כותבת חודש שלם.
בנוסף, בצורה הזו אני נמנעת מהמתיחות שבאות יחד עם האחד באפריל.
אני נשבעת שאתמול בצהריים הייתי בטוחה לרגע שאפריל הגיע והתבאסתי בעליל שלא ניצלתי את מרץ בבלוג. ואז ניסיתי מהר לחשוב על מתיחות.
ואז גיליתי שבכלל מרץ עכשיו והרגשתי ממש טיפשה.
ובמעבר חד. אני דומה לאוגר, או לפחות לחצי אוגר, בעקבות ניתוח כירורגי. לא משהו קיצוני, שלושת האנשים ששאלתי השיבו שלא רואים בכלל את הנפיחות (כמובן שזה מתוך נימוס, אני הרי יודעת את האמת).
העניין הזה כמובן זמני ולכן אני מנצלת אותו עד כמה שאני יכולה. לדוגמה, הפאפי-פייס שלי שודרגו פי כמה וכמה:
יה, איי גט וואט איי וונט.
אז ראיתי פרנקוויני ואיפשהו באמצע תחילת הסרט נזכרתי שאני בעצם קוראת את הספר פרנקנשטיין במקביל. נהיה לי די מגניב אז שיחקתי באבל-טאון בצ'וקומוקו מאותו רגע ועד סוף הסרט.
שיחקתי יותר מידי פעמים בבאבל-טאון.
אין לי עוד מה לכתוב וההצעות של גיא די גרועות ("תרשמי על הקשר בין ג'ינג'ים לאינתיפאדה השלישית").
-שקד
-
3
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
?who, me