לא מצאתי את הממרח הנחשקקקק. אבוי.

אנסה בשנית כשיזדמן! בהחלט!

מעמוד הסטטיסטיקה עלה שמישהו נכנס דרך גוגל לאחד מהפוסטים שלי מ2009. לול. הובכתי קשות ("...ואכלתי גבינה צהובה."), כי זה היה פוסט ממש דבילי על משהו שקשור בבננות, עפיפונים ו... קעקוע של חוטיני. אני חושבת.

אם כבר חושבת, כשאני חושבת על זה, אני די בטוחה שזה הפוסט שהביא לכאן כל כך הרבה אנשים המחפשים חופי נודיסטים בגוגל (ראה: רשימת "יותר מזל משכל").

הי, יודעים ממה נמאס לי?

נמאס לי שחברים שלי קובעים לי מה אעשה ברגילות שיהיו לי. אתם לא תקבעו לי מה לעשות ברגילות שלי, כשיהיו לי כאלו!

אעשה בהן כל מה שיחפוץ לבי!

ביקרתי בקרנבל הצבעים שהיה היום בחיפה (היום, היום? לא. אתמול, היום. כן בהחלט אתמול היום. סתמו כבר). אפשר לומר שהייתי די מעאפנה כי זה כבר עמד להגמר, לא היה עליי גרוש (שיקום מי שמסתובב בימינו עם גרושים. שיקום ויחזור למערה ממנה הוא הגיע), פספסתי את כל ההופעות החיות (בדיוק כשהגענו הסתיים המופע של להקת פרנקנשטיין. הסיפור הזה קצת עוקב אחרי ואני לא יודעת אם זה נעים לי או לא) והאמת שגם לא הייתי ממש בדאנס-מוד ככה שהרגשתי מעאפנה כשם שהייתי. מעאפנה.

אני לא אוהבת לכתוב מעאפנה.

ממש מתחשק לי להעלאות משהו כי ריק וחסר צבע כאן בבלוג.

זה מה שמצאתי. אני לא ממש אוהבת את התצלום הזה, הוא די מעורר שעמום (יה, איזה צירוף מקסים זה).

ומשהו שיצא כל כך גרוע ונכנס לתיקיה ששמה "ערוך ונראה כמו תחת"

אין לי עדשת מאקרו וכן הביצוע ממש גרוע בלי קשר. למעשה, אין לי מושג למה אני מכניסה את זה לכאן. זה מביך.

האמת שאת התצלום המלא ממנו נלקחה העין הזו, דווקא פרסמתי לפני חודשיים בערך. ואותו אני לא לגמרי שונאת.

אני חלודה ומתדרדרת.

כל מה שיוצא לי לצלם היום זה את עצמי ואני לא תמיד פוטוגנית מי יודע מה.

-שקד-

פיפי ולמיטה.