אני נלחמת בניצני דלקת גרון כבר כמה ימים (אבל הם מסרבים להיעלם), ככה שאני פחות או יותר חיה על תה בימים אלו.

התחלתי לכתוב איזה סיפור לתחרות הסיפורים כאן אבל זה עובד כקונספט לספר ילדים מזדיין.

לא, רגע, עליתי על כיוון קצת יותר טוב. עם אותו הקונספט.

אני מקרבת כאן עולם שמאד רחוק ממני.

טוב, זה מקבל תפנית די אדירה לטעמי. מקווה שהביצוע לא יהיה בינוני מדי.

הגעתי לימים לפני הגיוס שבהם אין לי ממש מה לעשות, אז אני נהיית בטטה. אני עושה מרתונים של סדרות ואפילו הזדמן לי לקרוא ספר. ודווקא ספר שלא תיארתי לעצמי שאקרא. זה ספר שהתחלתי לקרוא לפני שנתיים בערך, החלטתי שהוא כבד מידי מבחינת העברית והפסקתי. אז עכשיו חזרתי אליו.

משעשע אותי לגלות שזה לכאורה ספר מתח, כשלמעשה הכול היה צפוי מראש, כל הדמויות ידעו מי הולך למות, איפה, מתי, מה המניעים ועל ידי מי, ושזה איכשהו עדיין תעלומה בשבילם.

מה דפוק כאן כזה.

-שקד-

שבטח יום אחד תהפוך לאחת מהזקנים הנוהמים האלו, עם כל דלקות הגרון שתוקפות אותה בשנים האחרונות.