זה מה שאני עושה ברגעים אלו. רוב הזמן אני פשוט בוהה במסך (אף על פי שרק התחלתי), וגם ככה בראש אני בדיכאון מכך שכתבתי החודש שמונה פוסטים בלבד (זה דפוק או מה), אז אני כאן.
אי אפשר לשפוט אותי על סיבות לא נכונות לכתיבה, זה לא שאני לא אוהבת את זה, כי אני כן. מצד שני מהן הסיבות הנכונות לכתיבה? לכו זדיינו קיצר.
החלטתי ללמד את עצמי לצייר, מהסיבה שבזמן האחרון אני מסתכלת על תצלומים או על סרטים ולא מצליחה להוציא מהראש שלי את השטות הזו שצועקת 'תציירי את זה, תציירי את זה'.
הי, נמאס לי לסרוק.
נכון, אבל נכון שבסרט knowing, הסצנה האחרונה יפהפייה?
וגם, גיליתי שהשחקנית הצעירה ששיחקה את לוסינדה, היא אותה אחת שגם שיחקה את הנכדה של עצמה, אבי. ובחיי שלא ראיתי את זה. היא נראית אחרת לגמרי (נו, תלתלים ג'ינג'יים עושים פנים ארוכות יותר, ככל הנראה. היא גם נראתה מנומשת לפתע).
זה לא שולח לי, הזבל. 
לפעמים נדמה לי שאיבדתי את זה, רק כי אני לא מצליחה לחשוב על מה לכתוב. כשלמעשה, אני לא בטוחה שאי פעם היה לי את 'זה'. זה מדכא קצת.
אין פלא שזה לא שולח, זה טונות של פיקסלים על טונות של פיקסלים. 
למה לא חשבתי לבדוק קודם.
מישהו עשה קאבר ל"מה נשתנה"?! מה לעזאזל...
אוטו גלידההה
הקטנתי, נראה אותו לא שולח עכשיו! 
שו שגיאה בדף?
נוווו
הצלחתי. הנה לך. קבל. שק אשפה שכמוך.
העכבר מאבד סוללה, יופי. המטען שלו מהבהב. זה סימן טוב, נכון?
הפוסט הזה לא זז לשום מקום. כדאי שאפסיק כאן (אפרופו כאן, סבתא שלי ז"ל, הייתה ציירת-פסלת-פסנתרנית ומה לא, אז כשבאתי לקחת את קן הציור שלה היום, רצו בדיחות כאן-שם-פה ביני לבין אבא לבין סבא).
אוקיי. ביי.
אי אפשר לחתום כשאי אפשר להזיז את העכבר המזדיין.
-שקד (סיימלי מגניב)-
שורה ממורכזת וקטנה שכוללת מילים.
אחלה. איך אני שומרת את זה עכשיו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
?who, me