אין אדם שיותר שמח שירושלים נצורה ממני, בחיי. היינו אמורים לפתוח את השבוע בירושלים אבל במקום זה קיבלנו שלושה ימים בבית.

למעשה, הייתי אמורה להיות בבית גם היום אבל הותקלתי בסיור בתל אביב. הוא מסתיים בצהריים בעיקרון אז אני חושבת שפשוט אלך לראות סרט לבד (HARDCORE. I know).

התחלתי לסרוג כובע במסרגה אחת, נקווה שלא יהרס באמצע!

חקרתי עוד על גלומי סאנדיי ומר שרש, גיליתי לא מעט דברים מעניינים. אפילו ראיתי חצי מהסרט, מה שהיה די נחמד. אני חוזרת לצפייה בלתי פוסקת בסרטים. פשוט בא לי שהלימודים יתחילו כדי שארגיש שיש לי עתיד כלשהו.

סרט לבד... אני פשוט צריכה זמן איכות עם עצמי כדי להזכיר לעצמי כמה מקסימה אני יכולה להיות. חוץ מזה שזה סרט שאני ממש ממש ממש רוצה לראות כבר ולא נולד הבן זונה שיעצור אותי (חשבתי, אולי כדאי לחכות שזה יגיע לvod? זול יותר ופחות forever alone).

יש לנו נהג ערבי והוא מדבר בטלפון בערבית. עכשיו, שמתי לב שערבית נשמעת כמו שפת סמוראים.

-שקד-

וזה היה ניסיון לכתיבת משהו אופטימי