רציתי לשתף אתכם בפעילות שהשתתפתי בה השבוע. אני מזהירה מראש, יהיו בשיתוף הזה מעט חורים כי באותם רגעים לא מצאתי טעם לזכור פרטים מסוימים. לא קריטי, על כל פנים.

אז נתחיל. כרגע אני סוגרת שבת בסביבת ירושלים (לא אכנס לזה). הסגירות בפלוגה שלי כשרות למדהרין על כל רמ"ח איבריהן ושס"ה גידיהן, בנוסף חשוב לציין שאני כופרת גמורה ולכן אני עושה שימוש ב"מוקצה" (רגע של העשרה: מוקצה - דברים שאסור לעשות בהם שימוש בשבת) בחדרי חדרים (ליטרלי).

השבוע האחרון היה טרטור מטרטר. נסענו, אחת מהמחלקות שלי ואני, מפה לשם ומשם לפה ללא הפסקה. בערבים היינו עושים פעילות ערב. אבל הפעילות שאני הכי זוכרת זו הפעילות שעשינו כשהגענו אל בסיס הבית שלנו כמחלקה (מתישהו לקראת סוף השבוע).

המפקדת השמיעה לנו שיר (חור שאינו קינקי בעוד 3 2 1...) של אישה, משהו על פרדס או משהו כזה, אולי אני טועה. היא סיפרה מעט על השיר ולאחר מכן השמיעה לנו שיר, שנכתב כמה שנים מאוחר יותר, כתגובה לאישה שכתבה את השיר ההוא, (חור שאינו קינקי2 בעוד 3 2 1...) משהו עם 'אל תרוצי לפרדס לבדך, ילדה' או שקרכלשהו. לאחר מכן היא פיזרה לנו מילים של שירים, שעלו לה לראש, על הרצפה ונתנה לנו משימה: לבחור שיר ולכתוב לו מכתב תגובה.

בין השירים מצאתי שיר שנקרא "תתחנני אלי" של אביתר בנאי (לא הכרתי לפני כן). חטפתי אותו מיד, שועשעתי מעצם המחשבה על כתיבת תגובה לשיר שנקרא ככה.

הנה התוצר:

תתחנני אלי / אביתר בנאי

כמה אלימות כמה עצבים

באיזה רחמים גדולים אני

מפנק אותי

כולם סובלים מאהבה מאוד

תתחנני אלי היום בלילה

תבכי עלי הרבה.

כמה שקשה אני תמיד מרגיש

שזה עוד כלום שיש הרבה

יותר נמוך

אני נבהל ובורח

אני לא יודע להיות שמח

גם לא להיות עצוב

עולם קשור

אני יכול עליו

רק עם כוח

רק בבעיטות למוח

שישרף הכל בלחש

תתחנני אלי

תתחנני אלי

לחלון שלך הייתי מנגן

עם גיטרה ופרחים

דמעות וגשם.

ניר (האח) סיפר לי, אחרי שכתבתי את התגובה, מה הסיפור של אביתר בנאי (ביוגרפיות זה דבר מיותר. מעניין תחת אבל מיותר), על כמה שהיה דיכאוני ומעצבן, ואז חזר בתשובה ונהיה מאושר. בטח כתוב על זה משהו איפשהו (המעוניינים יותר ממוזמנים לחפש).

כל המילים נבחרו בקפידה, לתשומת לבכם.

והרי התגובה:

לא ולא / שקד.

מר בנאי, ניסינו לבנות מגדל קלפים ולא לקחנו בחשבון את הרוח

בוא ונתרחק

אתה תקח עמך דלי גלידה ותאכל סעודת רחמים

ואילו אני אקח עמי שאלה - כיצד ניתן לסבול מדבר שניתן לבחור אם להאמין בו או לא?

ובזאת אני מצהירה - לא אתחנן אלייך! לא הלילה ולא ביום שלמחרת. אולי אבכה.

אבל לפני זה, תחליף גישה בנאדם - שאף אל אוויר פסגות, היה חזק ותתמודד!

תעשיר את החוסר ולמד. תלמד להיות שמח וגם להיות עצוב

העולם קשוח כלפי אלו התופשים אותו ככזה

לא אתחנן אלייך. אתה תתחנן אלייך.

סרנדה? גשם? דמעות? באמת???

אתה פתטי.

מוזמנים לעשות את זה גם, זה ממש נחמד. קחו שיר, אפילו אחד שאתם לא מכירים, ותכתבו תגובה למשורר שכתב אותו.

-שקד-

ורק למקרה שאני עושה לעצמי פדיחות - יש לי ארבעה קוראים בערך, הפוסט הזה בשבילם ובשביל אלו שנכנסו לכאן מיד לאחר ששמרתי את הפוסט והחליטו לקרוא.