הייתי באחד מאולמות המוסד. מאחורי ידעתי כי נמצאים הרבה אנשים, חלקם ישובים על כורסאות, חולקים חוויות אמיתיות ושקריות זה עם זה, בעוד שהחלק האחר לובש מדים לבנים ונקיים, עם תג שם. לא שמעתי דבר מהמתרחש באולם. הבטתי דרך דלתות הזכוכית, מבעד להן הייתה חתיכת פאזל קטנה מהעולם שבחוץ. פאזל סגור ותחום של מוסד השיקום. דשא ירוק, מוקף בחומה עטופה בצמחים מטפסים וסבוכים. על הדשא הרחב היו מפוזרים אנשים קטנים וכמה ספסלים. אך לא ראיתי דבר מאלה. עיני התמקדו רק בדבר אחד. ריילי. היא ישבה על ספסל, כפות רגליה לא הגיעו ולו לקצה מושבה. היא ציירה על משטח לבן, אותו הניחה על רגלייה, בטוש כתום. הסטתי את מבטי אל הידית הכסופה של דלתות הזכוכית והרגשתי גבוהה לפתע. ללא היסוס, הושטתי את ידי לידית ומשכתי את הדלת. משב רוח קל ונעים נכנס אל האולם, נראה שאף אחד מלבדי לא שם לב לכך.

אני נראית פתטית מהצד. כבר 24 שעות שאני בחדר. הגוף שלי תופס צורה של מיטה ואילו הפנים צורה של כרית. קמתי פעמיים לצחצח את השיניים ולשטוף את הפנים ופעם נוספת בשביל לאכול (מה שלא קרה בסוף, כי לא נאמר לי איפה אוכלים. ולא, לצלצל ולשאול זו לא אופציה כי כולם שומרים שבת כאן). הדבר היחידי שאכלתי ב24 השעות האחרונות זה כמה ביסקוויטים, אם כבר מדברים. אם הם היו שלי סביר להניח שהייתי מסיימת את החבילה כבר מזמן. הספקתי לריב עם חבר טוב בטעות ולהתקרב לשניים אחרים (הם תמיד היו קרובים למען האמת, פשוט שיש לי איתם מרחק כללי ולא מוסבר שנמשך כבר מעל לשנתיים לעניות דעתי. יש ימים כאלה וימים כאלה). כתבתי קצת (ראו לעיל), פתרתי גרידלר או שניים וראיתי כמה פרקים באיך פגשתי את אמא.

ככה שאם יש חפיפת פתטיזם כלשהי בין ההרגשה שלי לאיך שאני נראית מהצד, היא קיימת. היא לא גדולה, אבל היא קיימת. אני נראית ממש פתטית וכל מה שעשיתי דווקא נשמע כמו משהו שאדם פתטי יעשה אבל היה לי לא רע, קצת לא נוח אבל לא רע.

ובזאת רכשתי לי דעה קיצונית על שבתות בצבא - אני שונאת אותן. יכלתי להיות עכשיו עם המשפחה שלי (בסדר, אחייניות שלי בפרט), אבל לא, אני בצבא. יכלתי ללכת למסיבת יום הולדת של חבר ולעשות אותה לקצת יותר ממה שהיא הייתה, אבל לא, אני בצבא. יכלתי ללכת עם חברה לפאב ולהתעדכן על משהו מעניין אבל לא, אני בצבא. לעזאזל, יכלתי ללכת לקולנוע, אבל לא, אני בצבא. ועוד בצבא ששומר שבת ומתפלל ולומד ובסביבת ירושלים הקרה והמגעילה (שלא תבינו לא נכון, אין לי טענות לקור). בצבא שאומר לי 'רוצה אזרחי בשבת? לבשי שמלה!'.

אני שונאת לסגור שבתתתתתתתתתת

וזין על העולם.

הייתי במקשת שתירו בי עכשיו אם לא הייתי יודעת לבטח שזה עומד להתחיל להגמר עוד שעתיים.

אני לא מקללת מספיק בזמן האחרון.

-שקד-

שבת בת זונה, ואתם מוזמנים לקחת את זה לאחד או יותר משלושת הכיוונים אליהם ניתן לקחת את זה (עלו לי שלושה לראש, מה אפשר לעשות).