הוא נלקח בארץ (למעשה, רשום על המפית בדיוק איפה), לא על ידי.
למה היה כל כך חשוב לי לפתוח את הפוסט דווקא עם התצלום הזה? או, יפה ששאלתם (שאלתם. לא תעבדו עליי).
המשקה שניתן לראות בתצלום (יש שם גם בייגלה, אני יודעת, לא עליו מדובר), רבותיי, הוא לא אחר מאשר יין. אבל לא סתם יין! יין חם!
הכרתי את המשקה הזה לפני שלושה שבועות בערך, כששהיתי בגרמניה למשך ארבעה ימים. קוראים לו gluhwein וזו הייתה אהבה ממבט ראשון.
אני לא אדם שחובב יין, אבל זה יין מיוחד. הגלווויין הוא משקה חורפי בגרמניה ואוסטריה, אם תטוסו לשם בעונת החורף, תתקלו בהרבה מקומות שמכינים אותו (גם בסקי). כשמקרבים את הכוס אל הפה ניתן להריח בבירור את הריח החריף של היין אבל כשלוגמים... מממממממ. חלום.
רשמתי לפני פוסט-שניים שאני רוצה ללכת עם חברה לאיזה פאב. לכן נפגשתי עם חברה בשלהי היום החמישי בשבוע האחרון ומה מסתבר - היא קראה את הפוסט (חבר'ה, זו נקודת ציון, באמת) והתלהבה מהרעיון. אז הלכנו לפאב. כשנכנסנו אל פונדק הדב לא הפסקתי לברבר על נפלאות הגלווויין ואולי יש להם ואולי נסתכל כבר במניו ואולי ואולי.
לא היה במניו לא יין חם ולא נעליים (רק שנעליים מובן למה אין). המלצרית ניגשה בחביבות והמליצה על שני מטעמים שלא נמצאים בתפריט (אתם מבינים לאן אני חותרת?): יין חם(!!!!) ואיזה מרק בצל או משהו לא חשוב.
החברה היססה מעט כי גם היא לא אדם שחובב יין, אז המלצרית בחביבותה הביאה לנו כוס קטנה יותר (אך גדולה משוט) לטעימה (להלן הכוס האחורית מימין בתצלום). וזה היה בדיוקקקקקקק המשקה המטורף מגרמניה.
חבר'ה. יש לנו כוח בידיים.
השאלה כמובן לא נענתה - מדוע היה לי כל כך חשוב לפתוח עם התצלום הזה?
הנה תשובה ישירה יותר - זו טעימה לפוסט שיהיה על ביקורי בגרמניה. ויש למה לצפות.
עוד ב"התמכרויות שצברתי לעצמי":
ואחת קצת ממש טריה (כלומר: אולי זה לא יחזיק הרבה זמן):
דבר אחרון חביב לפוסט המעיק הזה-
זה די דק ומכוער אבל מעולם לא הצלחתי לסרוג כל כך הרבה בחיי, מקווה לעשות מזה משהו נורמלי.
-שקד-
נקודת ציון נוספת, למדתי להקטין סרטונים כאן. תמיד ניסיתי ואיכשהו זה לא הצליח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
?who, me
-