הבטחתי להביא עוגה למחר (יהיה מפגש משפחתי כדי לצלם לסבתא סרטון ליום ההולדת) ועכשיו שמתי לב שאין מצרכים, אז עכשיו, למשל, אני בפניקה.
בסביבות עשר תכננתי לצאת ובקיצור יש לי מלאכה מרובה.
השגתי מחברה-שכנה (חברת הילדות, נו). איימ סאצ' א באד-אס.
עכשיו עשר ואני עוד בבית כך שזה מקנה לי זמן (אף על פי שנראה לי שאמשיך לאפות בחצות).
אתמול בלילה היה לי סיוט (יש לציין שכבר שלוש שנים השינה שלי היא נייטמרס-פרי) אז ישנתי על הפנים. אבל זה לא מנע מהיום לצלוח את עצמו! לא ולא!
זה היה יום פרודוקטיבי למדי, למרות שיכלתי להספיק יותר.
כשהתעוררתי מהסיוט בלילה פחדתי לחזור לישון (הסיוט התרחש בחדר שלי ומגוף ראשון, כדי להתעורר ממנו הייתי צריכה לצעוק ש"זה רק חלום", למרות שהוא היה ממש ממשי ובתוכו אפילו לא הייתי בטוחה שהוא חלום, אמרתי את זה בעיקר כי קיוותי שזה רק חלום. למרות שאם היה לי קצת זמן לחשוב בהיגיון בתוכו, הייתי יכולה לדעת בודאות שזה חלום, כי הרמקולים של הטלויזיה שלי לא עובדים והמוזיקה שהייתה לי בחדר, מאיפה-לעזאזל-היא-הגיעה, הייתה מלחיצה כמו החיים. איכשהו הצל שלי הפך מצל של אני-מורידה-מעליי-את-השמיכה הפך לצל הפוך של מרי פופינס כשהמטריה שלה נראית כמו כורי עכביש. מה).
אז עשיתי כל מיני דברים, בין היתר צפיתי בסדרה כדי לנקות את הראש, דיברתי בטלפון עם אביתר (כן. לא. שקד. מה את עושה) וחשבתי על איך אני נפטרת ממה שאני מרגישה אל דניאל.
השיטה הראשונית הייתה להתנתק ממנו לחלוטין. השנייה היא לחשוב על כל מה שלא אהבתי אצלו ולהעצים את זה, אין הרבה מהיותי אדם מכיל מידי ככה שאני ממש חייבת להעצים.
ההבדל ביני לבינו הוא שלו יש רשת תמיכה ענקית, כאשר לי (כמה זמן לא רשמתי את המילה "כאשר"...) חברים מעטים, רובם המוחלט, אם לא כולם, אינו זמין 24/7.
לפעמים אני שואלת את ניר מה שלומו והוא עונה ש"החיים שלי מושלמים ברוך השם" (זה בעיקר כדי להזכיר לעצמו את כל הטוב, גם ברגעים קשים). אני חושבת שאני אאמץ את זה קצת כדי להיות אדם עוד יותר שמח.
ויצאתי.
-שקד
-
יין חם. החיים שלי יפים, חבר'ה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
?who, me