היה נדמה כי אפריל לעולם לא יגמר.

התרחשויות בימים האחרונים גרמו לי לחשוב שממש כיף לי, ואמנם די תליתי את זה במשהו מסוים אבל עכשיו זה קצת התנפץ לי בין הידיים. משהו בי לא בסדר?

אני נראית לא רע, אני חושבת שאני די חכמה, כמובן לא העיפרון הכי חד בקלמר אבל יש לי ראש חושב. מתיימר, אבל אני משעשעת את עצמי לפעמים, בעיקר בדיעבד, אבל מדי פעם יש לי הברקות. אבל זה משהו שאני מקרינה החוצה. יש רבדים נוספים, אולי את חלק מהרבדים האלו אנשים אחרים יכולים לראות ואני לא. הרבדים שהופכים אותי לאדם מכוער מבפנים, שמפחידים אחרים מלומר לי עליהם.

אני מפחידה? אולי זו לא מילה מדויקת. אני מאיימת?

זה טיפשי, אני מכירה אותו שבוע, לאורך כל השבוע הזה לא ידעתי אפילו איך לכנות את כל המצב. חשבתי שהעיקר שכיף לי ופתאום היום זה נגמר ונפלה עליי עצבות מרירה ומעצבנת.

היה מביך, אבל נהניתי. דפקתי את זה, זו הייתי אני בסופו של דבר. הוא היה מקסים, באמת. מצד שני היה לי ברור שזה לא ימשך זמן רב, אנחנו שונים מאד. 

אני חושבת שכל מה שנותר לי זה להמשיך הלאה, אם אחייך מספיק אולי התחושה המעיקה הזו תעלם...

ולעניינים אחרים, ניסיתי לאחל מזל טוב לרותמ ולא כל כך הלך לי (את לא עונה ופייסבוק או סמסים לא באים בחשבון), אז פשוט אקווה שהיא תכנס לכאן ותראה שאני גאה בדרך שהיא עשתה ואוהבת אותה כל כך הרבה.

וחזרה לדיכאון. צצה במחי המחשבה על הזמן האחרון. על כמה שניסיתי להתקרב אל אנשים בחיי וככל שניסיתי רק הלכתי והתרחקתי. פשוט עוברת עליי תקופה לא מוצלחת כל כך...

אתמול והיום ניסיתי לכתוב כאן וכל מה שהצלחתי להוציא מעצמי היו שתי שורות; אחת על כמה שאפריל היה ארוך עבורי; השנייה על כמה שכיף לי כרגע. 

עדיין הזוי עבורי שאפריל נגמר והשנייה כבר לא רלוונטית.

-שקד-

שתעבור. רק שתעבור.