נותר עוד שבוע עד לסוף הסמינר, אחריו יהיה שבוע של הכנות לסמינר במקום האהוב עלי בכל השירות שלי. זה יהיה המחזור השלישי שלי שם, אני מתרגשת כמו אישה קטנה ערב לפני בת המצווה שלה.
החלטתי סופית לדחות את הקורס הנוכחי לעוד שני סמסטרים, ובסמסטר הבא אלמד קורס קליל יותר.
הפעם אני יודעת איך לפעול. אני ארוץ עם החומר, אני אפתור שיעורים כל הזמן, אכין את העבודות בזמן, אשאף לציוניים בינוניים. יהיה לי מעניין.
עכשיו רק נותר לחכות ולראות מה מאלה באמת יקרה.
התעוררתי הבוקר די בעצלתיים אבל כשכבר קמתי מהמיטה בחדר הנכים (לא בקטע של 'שיועאו אני כזאת נכה!1', זה באמת חדר של נכים. אני יודעת כי א', הדלת של השירותים פשוט ענקית. ב' במקום שתי דלתות, כמו בשאר החדרים, אחת של מקלחת ואחת של בית שימוש - מדובר בחדר שירותים אחד. ג', ויש שיגידו שזה הרמז הכי בולט, האסלה היא אסלת נכים עם ברזלי תמיכה), התארגנתי כל כך מהר שקצת פחדתי ששכחתי משהו. אבל לא, אני פשוט פלאש.
יצאתי מהחדר והשביל היה רטוב והאוויר היה קריר ונקי. מה גם שלא היה לי קר, היה נעים. מצב הרוח שלי היה מצויין.
כשנכנסתי למשרדים הכנתי לי קפה ובמחווה ידידותית להחריד אחד החברים בסגל הציע להקציף את הקפה.
כמה דקות מאוחר יותר אותו חבר סגל נכנס למשרדים בהתלהבות וקרא לנו לראות משהו מדהים בחוץ. אף אחד לא יצא אז יצאתי אני.
כשיצאתי גיליתי שמדובר בעץ הקטלב וזה עץ עם גזע מגניב. זהו.
(10/5/2014 18:09)
אני זוכרת שהנסיעה הביתה ארכה שלוש שעות וחצי, לא כולל ההמתנה שהייתה לי בירושלים. אתמול היה יום קצת יותר mellow... אמנם דחיית הקורס קרתה רק השבוע, אבל כבר אני מרגישה נינוחה יותר. אפילו הזדמן לי לראות סרט וגם אני מסיימת תכף לקרוא את המחברת האדומה (אני יודעת שאפשר לסיים אותו בפחות מיום, אבל הנה יש לי זמן, אז למה לא לעשות דברים תוך כדי קריאה?).
זה היה שבוע פשוט מוזר, לא יודעת מה לחשוב עליו אפילו. הרבה מידי דברים קרו, מכלול של טובים ומשונים...
חבר טוב מהתיכון, אחרי ארבע שנים של ניתוק, התקשר אליי לפני חודש-חודשיים ועכשיו אנחנו מדברים לפחות פעם בשבוע (בדרך כלל פעם ביום-יומיים). מה קורה פה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
?who, me
-