I take requests, סתם כי אשמח לאתגר.

עכשיו כשאני מסתכלת עליהם אני רואה כמה דברים שהייתי עושה אחרת/מוסיפה... הם לא מושלמים בעיקר כי א' מעולם לא ציירתי טוב (וזו לא הצטנעות, נשבעת) וב', ציירתי כל אחד מהם בשעה/פחות. חוץ מזה אני די מרוצה מהם. :)

לא חשבתי לכתוב על זה אבל קיבלתי לזה ספתח אז למה לא (זה עומד להיות ממש מרגש, הכינו את הטישו וברייס יורסלפס): סיפור האהבה שלי לציור התחיל בגיל שקרכלשהו (הדרך שלי להגיד שאני לא זוכרת אבל הייתי צעירה אש). הייתי בטוחה שאני טובה בזה כי המורה לאומנות נתנה לי בשיעורים שלה יד חופשית לצייר כמה שבא לי ואיך שבא לי בעוד שאת כל שאר הכיתה היא לימדה ומדי פעם גם נתנה להם משימות.

הפעם הראשונה בה חשבתי שאני גרועה בזה הייתה כשבאתי למבחני קבלה לחטיבה לאומנות וראיתי שכל הילדים סביבי כאלה מוכשרים וטובים ואילו הדף שלי ניזון בעיקר מקוויי מתאר גסים מאד ותמונה כוללת שמתאימה לפרופורציות של שישית מהדף שלי ובעצם שום דבר חוץ מזה. גיליתי באופן סופי שאני גרועה בזה כשנכשלתי במחני הקבלה

(זו לא הייתה הפתעה גדולה)

(נכנסתי לדיכאון כי החטיבה הזו הייתה עשויה להכניס אותי לתיכון שחלמתי להגיע אליו מגיל 7).

אני חושבת שהמורה לאומנות סתם חיבבה אותי ולא היה לה כוח להתמודד עם האני ההיפראקטיבית (שמאז היסודי נעלמה כלא הייתה).

משם הפסקתי לצייר לחלוטין עד התקופה האחרונה. לפני שהעזתי לנסות לצייר משהו ניסיתי יותר להתבונן בעבודות של אחרים (מלא ספידפיינטינגס ביוטיוב) ולפתח אסטרטגיה וטכניקה, זה לא ממש מצליח להגיע אל הדף כמו שאני רוצה את זה בראש אבל זה בראש וזו התחלה לא רעה. אני חושבת שבסופו של דבר מה שהכי חשוב בכל עניין הזה, ואני אפילו אכנה את זה "השורה התחתונה" - תמיד כשציירתי נהניתי מזה.

על כל פנים, במקום ללמוד גם כמעט סיימתי את סקינס (החל מהעונות המייגעות יותר שסירבתי לצפות בהן ברגע שגיליתי שהגנג המקוריים כבר לא שם), התחלתי לקרוא שני ספרים ואני עובדת על ציור שיהיה לי על הקיר יחד עם חתיכות לוח השעם שלי שגזרתי. הרבה פחות פרודוקטיבית ועל "שטח"(במרכאות כי זה אינטואיטיבי לחלוטין) זמן גדול יותר מבתקופה הקודמת, אבל זה עדיין די מרשים.

שקד

האם אני מרגישה רגשות אשמה? ברור! האם זה יגרום לי ללמוד? לא! טוב, קצת...