מישהו עבר לי על פוסטים, מתוך סקרנות נכנסתי לראות את הפוטנציאלים לקריאה שלו (כי יש מצב שמי שזה לא היה נכנס וקרא שורה-שתיים ולא פוסטים שלמים). בין היתר היה שם פוסט שכתבתי על זה שמתחילים איתי יותר מידי, וזה הזכיר לי מקרה שקרה לפני יומיים נראה לי (19:54 - רגע של בדיעבד: בראש הפסקה הבאה ה"לפני יומיים" הופך ודאי).

נפתח בעדכון - אריק ואני נפרדנו (לפני... יומיים). כבר באותו היום הייתי במרכזית וחיכיתי לאוטובוס שיקח אותי הביתה.

האוזניות באוזניים שלי, העיניים שלי תקועות על הלוח האינפורמטיבי-דינמי שתלוי בגאון בתוך המרכזית.

בהחלטה נועזת, מאין כמותה, להסב את ראשי מהלוח לכיוון אחר - גיליתי שבפחות ממטר ממני עומד עלם בעל חזות הודית ובוהה בי, כאילו מנסה להגיד לי משהו ואני לא שומעת כי... טוב, יש לי אוזניות באוזניים ומהן בוקעת מוזיקה בווליום מכובד. תגובתי הראשונית הייתה בהלה שלמראית עין הייתה קלה אך בתחושה הייתה טיפל'ה היסטרית.

עדיין מבוהלת (בכל זאת, מי יודע כמה זמן הבנאדם עומד שם ובוהה בי), חשבתי שאולי הוא מחפש הכוונה, וכאדם קדוש (ע"פ האמונה היהודית כמובן) - ברור שאני מוכנה לעזור לאדם מבולבל! שלפתי אוזניה אחת מאוזני ושאלתי "מה?" (באינטונציית "סליחה? לא שמעתי")

"אני יכול להזמין אותך למשהו?"

עניתי "לא" גס רוח והלכתי משם.

שלא תבינו לא נכון, הייתי מבוהלת מהסיטואציה, אני יודעת שיכלתי לענות בצורה הרבה יותר הולמת ועדיין לקבל תוצאה רצויה.

ידוע שלהזמין בנאדם למשהו זה פאקינג קשה, בעיקר כשזה קורה בימים בהם זה יכול להיחשב כהטרדה מינית. גם ידוע שלקבל דחייה להצעה מהסוג הזה היא קשה. אבל נו טוב, כל אחד צריך להתמודד עם 'לא', אכזרי או לא אכזרי.

דבר נוסף שקרה לאחרונה זה שהתקבלתי לעבודה בחנות הספרים ההיא ואני מתחילה לעבוד בשלישי. 

והרי הציפיות (הכנס כאן בדיחה מוצלחת על מצעים):

1. לקוחות כמו של פאבליק סטאטיק המושלמת (בדימוס).

2. הרבה ארגזים כבדים וכפועל יוצא מכך - כאבי גב ורגליים.

3. עומס שכן מהעולם הזה, אבל מכובד לא פחות.

4. לא מדע טילים.

(אפשר להכניס את בדיחת המצעים כאן במקום)

לא יכולה לחכות

שום דבר לא מרגש יותר בחיי. נבכי נשמתי די שיטחיים, או שאני קצת יותר מדי אדישה אליהם ולכן אני לא מוצאת טעם בפריקות יותר. אולי זה סימן לבגרות? לבשלות מנטלית? כשאין לך יותר כוח להתפלספויות ולעומק? מה ידידנו פרויד היה אומר על זה?

לסיום, אלו אמנם חדשות ישנות קצת אבל התכוננתי כמה ימים לצילומי הסופרמון אקליפס. התצלומים של הירח עצמו לא יצאו משהו בעיניי כי הציוד שלי זול ומועט מדי בשביל זה (ב2033 צפוי להיות עוד אחד כזה ואליו כבר אהיה מוכנה, עוד תראו!), אבל כן יצאו כמה תצלומים חמודים של הלוקיישן.

הקניין הרוחני שלי חבר'ה.

שקד