לא יכולה להשאיר פה חודש שלם ריק. אני נכנסת לחלון העריכה, כותבת ולא מרוצה מהתוצר אז אני שומרת בטיוטות כי גם לאוסף המילים הלא מוצלחות שלי יש סנטימנטים בעבורי.
הבוסית שלי אמוציונלית לי מדי לעיתים. לוקחת דברים ללב שלא לצורך, כשאני מסבירה את עצמי לטענות חסרות הבסיס שלה היא חושבת שאני מתווכחת איתה אז היא מתווכחת איתי או לחליפין מתעצבנת בקצת קצת קיצוניות.
זה און-אנד-אוף עם גבריאל. לפעמים הוא הכי מותק בעולם ולפעמים הוא מעצבן אותי ואני לא רואה את עצמי כאדם שמתעצבן בקלות. זה נדמה ששנינו מאאאדדדדד רוצים שזה יעבוד ובכל זאת זה לא עובד.
נחזור שנייה לכיתה ז': חבר ממש טוב שלי התוודה בפני שהוא רוצה אותי. אני מדברת על חבר טוב בקשר כזה יום-יומי, שיתופי, מאד פתוח, זורם ומצחיק ומה הקטע שלו עכשיו.
אני לא זוכרת איך הגבתי למקרים מהסוג הזה בכיתה ז' (וגם אז הם גם לא נטו לקרות לעיתים קרובות) אז אילתרתי מילים שיאפשרו לכולנו (כל השניים בסיטואציה המביכה הזאת) לצאת מבסוטים.
קיימת טענה רווחת שבכל קשר בין שני חבר'ה בעלי מין שונה חייבת להתקיים משיכה כלשהי או חשיבה על משהו מעבר-בקטע-רגשי (גם אם זמני או אפילו רגעי) עם הצד השני מאחד הצדדים לפחות. בהנחה שזה באמת נכון, זה סותר את הטענה הרווחת השנייה על פיה לכל הומוספיאנס באשר הוא, קיים לפחות אחוז מזערי של הומוסקסואליות (באיפה שההומוסקסואליות נמצאת בגוף אם בכלל).
עכשיו אני יכולה להמשיך,
זה מה שיפה בקשרים עם בני המין הנשי כשאת אישה בעצמך (ולא לסבית) - הרבה מהקשרים האלו לא יהפכו לסיטואציה המביכה שתוארה לעיל. אפשר לשבת על בירה, לצורך העניין, ולא לחשוב "בא לי עליה".
דצמבר שמח לכולם.3>
שקד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
?who, me