האמת שחיכיתי בקוצר רוח לכתוב ב30 לחודש, כי זה תאריך שמציין שבע שנים לבלוג. יצא שפספסתי אתמול כך שהיום מדובר בשבע שנים ויום - לא נורא. הלבוש שלי יותר חגיגי מבשנה שעברה (ממדי ב' לבגדי חורף אזרחיים) ועכשיו נותרו לי רק עוד שלוש שנים ליעד השני שלי.

השנה השביעית שלי כבלוגרית התחלקה לשלושה עיסוקים עיקריים: צבא-עבודה, זוגיות ולימודים.

צבא-עבודה: טוב, את המחצית הראשונה של השנה האחרונה של הבלוג ביליתי בצבא, היה לי מאד קשה נפשית והאמת שכמעט העיפו אותי מצה"ל על העניינים האלו, אבל איכשהו התמודדתי וזה הסתיים לטובה. מעבר לכך, משמח אותי שהצלחתי להתחיל ולסיים משהו כמו שצריך. זמן לא רב לאחר מכן התחלתי לעבוד כמלצרית בבית מלון, משהו כמו חודש, היו שם כמה אנשים נפלאים שלא שמרתי איתם על קשר וכמה חלאות. במבט לאחור ההחלטה לעזוב הייתה מצויינת, גם אם ברגע האמת היו לי מעט ספקות. לפני כחודש התקבלתי לעבודה בחנות הספרים ואני מבסוטית.

זוגיות: יצאתי ממש בתחילת השנה, למרות ההרגשה של חוסר מוכנות לקשר, עם בחור מישראבלוג. בנאדם מדהים שלצערי לא יכלתי להכיל את הצרות והקשיים שעברו עליו באותם ימים כי היו לי כמה משל עצמי (כפי שנרשם בתחילת הפסקה הקודמת), לכן זה נגמר מהר. לאחר מכן היו לי כמעט שישה חודשים של רווקות שנוצלו היטב לניקוי ראש והשגת שקט נפשי. במהלכם הכרתי את אריק, בחור מגניב שנראה כל כך טוב, בחיי. הפכנו לחברים ממש טובים, לאחר מכן לזוג. לא היה לי נעים להודות שכבר כשהיינו חודש יחד הרגשתי שמשעמם לי איתו ושהשפה המשותפת שהייתה לנו כשהיינו חברים התפוגגה כמעט לגמרי כשהפכנו לזוג, משם היה לי פשוט מוזר איתו רוב הזמן, עשינו דברים ממש כיפים יחד כמו לאכול מלא גלידה ולשתות וויסקי אבל באמת שהתוכן מעבר לזה היה די משמים. עוד יותר לא נעים להודות שנשארנו יחד למרות זאת כי א' אמא שלי נוראאאא אהבה אותו וב' כי מעולם לא יצאתי עם מישהו שנמשכתי אליו, פיזית בלבד, ברמה הזו (שיטחי תחת, כן). בסופו של דבר הוא נפרד ממני לאחר משהו כמו חמישה חודשים.

מה שכן, בסוף הזוגיות איתו לא הרגשתי נואשת להיות רווקה, הרגשתי לגמרי מוכנה להכנס לקשר מחייב ואפילו ארוך טווח (אם תצוץ הזדמנות והבחור מתאים כמובן).

ועכשיו אני יוצאת עם גבריאל, בחור נפלא, אנחנו באמת חמודים בעיניי והאמת שלא ממש מתחשק לי לפרט מעבר לזה כדי לא להרוס את זה בטעות איכשהו.

לימודים: בלימודים היה רק סביר השנה, אם להיות כנה עכשיו כשדחיתי את הסמסטר די הוקל לי, אולי במקום מסוים אני קצת לא רוצה ללמוד כרגע, עדיין נורא אוהבת את הנושא שבחרתי, עדיין קוראת ספרים וכתבות על החלל, הולכת להרצאות במצפה מפעם לפעם, אבל התחושה הכללית היא שהראש שלי לא עסוק בזה כמו שהייתי רוצה שיהיה.

השנה הזו הייתה נהדרת, גם אם היה קשה מן הסתם לקחתי מזה משהו כי מה שלא הורג מחשל (אלא אם הוא הורג לאט ואנחנו פשוט לא יודעים את זה עדיין) וכל השיט הזה. השנה השמינית התחילה מצויין, מקווה שתמשיך בקו הזה.

והנה הסלפי לפוסט הזה.

דברים שסתם קרו לאחרונה: בשבוע האחרון גיליתי שבחנות אצלנו מוכרים דיקסיט (משחק קופסה שהכירו לי קטיה ואלמוג. משחק שאני ממש גרועה בו בשל הנטייה שלי לחשוב בקול רם, אבל עדיין משחק שגיליתי שאני נורא נהנית ממנו). כל כך התלהבתי כשראיתי אותו שקניתי ואתמול פחות או יותר הכרחתי את טלי, מתן וגבריאל לשחק אותו בבר.

היה לי יום אחד לא טוב בעבודה בשבוע האחרון, משהו שידעתי שיבוא ביום מן הימים. למזלי זה היה חד פעמי (נכון לעכשיו), כי בימים שלאחר מכן נהיה טוב שוב. הלקוחות נורא חמודים אליי, מחמיאים לי הרבה... בעיקר נשים מבוגרות (הייתה אחת שאשכרה צבטה אותי בלחי). סך הכל באמת מגניב לי.

שקד

נכון הבור מלפני כמה פוסטים? אז אנחנו יוצאים עכשיו. הוא גם לא כזה בור כמו שחשבתי, הוא סתם מתנהג כמו אחד. תקופה סבבה, מקבלת רכילויות בעבודה מהעובדים הקיימים, מנסה לא להכנס לדרמות האלו בעצמי. רכילויות זה כיף! בואו ורכלו איתי!

לדחות את הסמסטר התברר כסיפור לא יקר כפי שחשבתי, אז דחיתי, עכשיו אוכל ללמוד למבחנים בשלוות נפש. נרשמתי למבחן הפטור באנגלית, מקווה שאספיק לסיים ללמוד לחדו"א וזהו למעשה.

ממשיכה לאגור כתבות ולראות הרצאות על החלל. וולפי הראה לי משחק ממש מגניב על החלל אחרי שניטרלנו כמה פצצות בקיפ טוקינג. שוקלת להוריד אותו ולהפוך לאקספלורר.

בואו נדבר על girly things! אני מנסה לגדל ציפורניים כבר חיים שלמים, קניתי מחזק ציפורניים לאחרונה כי אני יותר גרועה מכוססי הציפורניים - אני קורעת אותן בידיים ולא בשיניים. הסיבה לכך שאני יכולה לקרוע אותן בקלות ובפנאן (זה כל כך כיף שזה יושב לי על המצפון) זה כי הן חלשות (כתוצאה מקריעה, כתוצאה מחולשה וחוזר חלילה). אז עכשיו אני מורחת מחזק אחת לכמה ימים באובססיביות. אני אופטימית ונחושה, זה מה שחשוב. בסוף התהליך, כשהציפורן הכי קצרה שלי תהיה ארוכה דיה (איכשהו אני צופה שהן לא יהיו שוות בגודלן) אלך לעשות מניקור אצל המניקוריסטית הקבועה שלי, שבכל פעם כשאני מגיעה אני בוכה לה כשהיא מקצרת לי את כל הציפורניים בגלל ציפורן אחת שלא התאפקתי וקרעתי לה את האמ-אמא יום קודם.

לאבלי.((((:

אני מקווה שאשיג רכב בחצי שנה הקרובה כי נמאס לי מאוטובוסים וסינג'ורים.

שעת סיפור: אתמול התרחש הסשן השלישי והלא-אחרון של הקעקוע על חלל שלי (באזור בגוף שבו הכי כואב לי להתקעקע לפי מה שידוע לי עד כה - השכם) ומיד לאחר מכן הייתי צריכה ללכת לעבודה. בעבודה אחת העובדות עברה לידי ופתאום נתנה לי צ'אפחה - בדיוק איפה שהקעקוע!!!! בתזוווו- 

וואלה שום דבר מרגש, עוד פוסט סתמי לאוסף. מה נשמע אצלכם חבר'ה?

שקד

אל תייבשו אותי, חמודים