אז אחרי שעבר הכעס עליכם, קהילת ישראבלוג, היו לי כמה ימים לא רעים. השתבשו כמה תוכניות שבלי קשר שיבשו תוכניות טובות יותר, אבל אלו הן כבר נשכחות העבר.

אז. מה אני עושה בימים אלה? אתם לא באמת שואלים. אז אין טעם לענות.

בעודי מעלעלת לי בספר ההיסטוריה של הצילום, אני לפתע נתקלת בתצלום ופחות או יותר נתקעת עליו.

בספר הוא כמובן הרבה יותר נעים לעין (כאילו, ממש הרבה יותר, ברמות על). התחלתי להרחיב על מה שממש מעניין אותי בו אבל אז ראיתי שאני שוב מתחילה להרצות לשני הקוראים כאן, ואני הרי יודעת מצויין מה מרתק אותי בו, ככה שאין ממש טעם להשקיע.

אני לא יודעת אם זה קטע תקופתי, אבל אני לא מסוגלת לכתוב כאן הרבה מידי. בעיקר כשעכשיו יש דברים שאני לא מספרת להרבה מהאנשים שאני יודעת בודאות שקוראים כאן.

ולשמור על דברים בשושו זה עניין די מבאס כשאתה בלוגר, גם אם יש קוראים מן החיים וגם אם לא.

כי אין לי הרבה סודות, רוב הסודות שלי הם זמניים, או פשוט לא רלוונטיים עד כדי כך שהם אפילו לא ראויים להיקרא סודות (שזו מילה די מעצבנת בפני עצמה).

בפורים ראיתי את "המבוך של פאן", הפעם עד הסוף. אני עדיין תוהה אם כל העניין הוא פשוט דפקה במוח של אופיליה, או שזה הכול עניין אמיתי ושבני אנוש (מבחינת הסרט) לא יכולים לראות את זה כי אין להם כל קשר לחיים.

מצד שני לא נראה שזה רלוונטי.

מה שכן, גיליתי שאם מפחדים מאיש-הכישלון (נו, קוראים לו האיש החיוור, אבל בתרגום קלוקל זה 'פייל-מן' וכך הצירוף עבר מוטציה) בצפייה הראשונה, מכנים אותו "איש-הכישלון", בוהים בו מספיק פעמים בתמונות בגוגל לאחר מכן, לובשים חולצה עם ריסוס של פורטרט שלו ואז צופים בשנית בסרט, הוא מבהיל רק טיפה. בחיי.

כן.

יום לאחר מכן צפיתי בפעם המי-יודע-כמה-כי-מי-לעזאזל-סופר בסרט "המסע המופלא". צ'יהירו נפלה הפעם באופן מצחיק במיוחד.

ועכשיו לפואנטה - יש לי דודא להייאו מיאזאקי ואני לא יודעת באיזה סרט לבחור.

-שקד-

דל שומנוס טו פרוטקטה לה פיגרו פיגרו

הבה וניגש לעניין.

התחלתי לכתוב את זה כתגובת עיצה לאיזה בחור בפורום צילום ששאל על צילומי חוץ ויצא לי ארוך ומושקע. לכן אני חושבת שככל שזה יגיע ליותר עיניים ככה ההשקעה שלי תהיה שווה משהו. אולי.

הדבר הזה זכה לשלוש תגובות (אחת מהן שלי. אמנם אני במיעוט כאן אבל זה עדיין די פתטי). שלוש תגובות ללילה שלם של השקעה ונתינה ללא תמורה (נו, אני איטית בניסוחים. די ). חשבתי לעצמי, כן, אני באמת מקסימה.

אגב, בסוף הלילה הזה, עלה לו השחר והייתה הפסקת חשמל ונכבה לי המחשב, ממש לקראת הפרסום.

אוי ואבוי, בהחלט. אך לא אבדה תקוותי, לא ולא! אני לא מאמינה בחוקי מרפי מזויינים! לכן (או שלא), התשועה הגיעה ואיתה מערכת הגיבוי הנפלאה של הפורום ההוא, ויחדיו שתיהן הצילו לי את הלילה.

אז הנה הפלא (הועתק אחד לאחד לשתיים). יש להוקיר. אם מתחשק לכם להוסיף משהו מניסיון אישי שלכם, Be my guest.

תאורה - אני מציעה לבדוק לפני היום המיוחל את תנאי מזג האוויר של אותו היום, מאחר ועכשיו עדיין חורף זה די נחוץ (אף על פי שהדבר לא מזיק גם בכל יום אחר בשנה). יום עם תנאי תאורה נוחים או כאלו שתואמים את צרכי הצילומים שאתם מתכננים - יהיה מועיל לדעת עליו מראש ולתכנן בהתאם.
קונספט - הקונספט הוא ההגדרה שאתם נותנים לצילום שלכם לפני שאתם ניגשים אל המצלמה, הוא הקו המנחה שלכם לתכנון התצלום מכף רגל ועד ראש. בלי קונספט לא יבואו הרבה רעיונות.
מקרה שעלול לקרות ללא קונספט: המצולמת תבוא לבושה בבגדים כלשהם, לבחירתה. אתם כצלמים, במידה וכריזמטים, תצליחו להתחבב עליה ולגרום לה להרגיש בנוח, במידה ולא ממש כריזמטים, תגמגמו משהו כמו 'אה... כן, ככה'. לא ממש תדעו מה להגיד לה לעשות בסך הכול, או שתגידו לה לעשות לכם פוזות שראיתם באיזה מגזין שקרכלשהו (עכשיו, יכול להיות שהיא דוגמנית על ומקצוענית, גם יכול להיות שלא ושגם היא לא ממש תדע מה לעשות), אז לדעתי חשוב לבוא עם כמה רעיונות מראש (שלא לדבר על לנסות ליישם אותם), אם יזרום ללא רעיון במהלך הצילום - מה טוב. ברוב המקרים בהם באים לצילום ספונטני, יוצאים מעט תצלומים שזוכים לצאת מהתיקיות במחשב. מחשבה על קונספט לפני הצילום עצמו, לדעתי, היא אימון טוב גם לפעמים הבאות, מכיוון שלחשוב על משהו זה טוב ויפה (בעיקר כשאתם אנשים יצירתיים) אבל לנסות ליישם את זה ולהביא את זה לתוך התצלום כפי שדמיינתם זה כבר אתגר (וכמובן, אם אתם מצליחים התוצאה מספקת כפליים). הקונספט בא לידי ביטוי בכל מה שיופיע בפריים החל מהמצולם עצמו, הפוזיציות בהן הוא יצטלם בשטח והקומפוזיציה, עבור בלבוש, האיפור, התסרוקות והרקע וכלה בכיווני התאורה.
כימיה וביטחון (או כריזמה, נו) - אם כבר כתבתי, חשוב שתהיה אווירה חיובית ונעימה ביניכם לבין האובייקט (כן, תתנו לכיסא הזה להרגיש בנוח לפני שאתם מעלים אותו על הכוונת), אחרת הם (המצולמים) ירגישו לא בנוח וזה ישתקף בצילומים (מה שעלול להרוס). ככל שהם ירגישו איתכם יותר בנוח - ככה הם יסמכו עליכם יותר ויהיו יותר צייתנים.
לוקיישן - הרקע בצילומים עצמם לוקח חלק חשוב במתן אווירה כלשהי לתצלום. לכן חשוב לבחור בקפידה מיקום שיתאים לקונספט (זה נראה זניח כי התצלומים הבנאליים כוללים בחורה בשמלה פרחונית בשדה, או בחורה בבגדים כהים על פסי רכבת, אבל למיקום יש חשיבות רבה מאחר והוא חלק בלתי נפרד מהפריים).
ציוד - כל העריכה שכנראה תעשו אחר כך, תוכלו למנוע או להפחית בכך שתעשו אותה בעת הצילומים עצמם - עם הציוד הנכון והשימוש הנכון בציוד הקיים (או אלתור של ציוד מהנמצא בבית, שזה מספק בהחלט ואפילו ממש זול שזה מגניב לאללה).
בסדר אקראי לחלוטין ונתון לשינוי בהתאם (והוספה, אם למישהו שקורא את זה יש מה להוסיף, שיתפרע):

• רפלקטורים (או: מחזירי אור) - תפקידם לרכך את התאורה שמגיעה אל הנושא המרכזי או 'למלא' תאורה חסרה [לדוגמה: נניח ובחורה מצולמת כשהיא לובשת כובע רחב שוליים מכוער באמצע יום שמשי, הכובע המזורגג יביא צל על הפנים שלה, או לפחות על חלק מהפנים שלה. תפקידו של הרפלקטור הוא למלא את המקום המוצל באור, בכך שתהיה בינו לבין השמש (ולבין המצולמת) הקבלה, וכך גם תוכלו להשאיר את הכובע המכוער על הראש שלה וגם לקבל פנים מוארות]. רפלקטורים באים בכל מיני צורות, גוונים וחומרים. הנפוצים שבהם: מטריה (אטומה לחלוטין, קצת פחות אטומה, זהובה, כסופה, שחורה, לבנה ועוד צבעים שונים כאשר כל סוג מחזיר תאורה שונה ועוצמה שונה), או בָד מעגלי (המכונה בפשטות "רפלקטור") שעשוי מאותם החומרים, פחות או יותר, המוזכרים לעיל. כתחליף למוצרים הללו, אתם בהחלט יכולים לאלתר מדברים שקיימים בבית או לקנות מוצרים שיכולים להוות תחליף במחיר זול בהרבה, כמו קאפה (משטח לבן קשיח), מגן השמש של המכונית, נייר אלומיניום, דפים לבנים וגדולים - עבים/דקים (חשוב לציין שלעובי הדף יש השפעה; דפים דקים מסננים חלק מהאור ואת החלק השני מחזירים אל פני האובייקט; לעומת זאת דפים עבים הם אטומים יותר ולכן מחזירים את כל/רוב האור שמגיע אליהם אל פני האובייקט).
• פלאש - עיקרו הוא הקפאה (לעומת מה שחושבים - תאורה בחושך. כלומר, זה נכון, הוא מאיר, אבל אני מניחה שבמקור הוא נוצר כי היה קשה להקפיא רגעים בגלל מחסור בתאורה). השיער של הנושא שלכם מתנפנף ברוח? רוצים להקפיא אותו אבל תנאי התאורה המגעילים האלו לא בדיוק מאפשרים? קחו את הפלאש השימושי להחריד שלכם ועשו זאת. שימוש נוסף לפלאש, בדומה לרפלקטור, הוא מילוי. דוגמה למקרה נפוץ, שקורה בדרך כלל לאנשים שלא מודעים למדידת האור האוטומטית שמתבצעת בעת הצילום: אובייקט כלשהו (מצולם אנושי או אנושי קצת פחות) על רקע בהיר באופן יחסי כמו שקיעה. ברוב המקרים מדידת האור נמדדת, לא במודע, מהשקיעה, לכן את השקיעה רואים במלוא הדרה ואילו האובייקט נאטם והופך לדמות שחורה. לכך יש כמה פתרונות, כמו מדידה ידנית מהאובייקט (מה שמספק רק חלקית: רואים את האובייקט המצולם בחשיפה נכונה אך השקיעה שרופה), פיצוי חשיפה (שבמקרה הטוב יביא פחות או יותר את אותה התוצאה שתביא מדידה מהאובייקט) והפלאש המדובר. מפעילים את הפלאש, מודדים אור מהשמיים ומקליקים, כך גם רואים את האובייקט, וגם את השקיעה [חסרונות סובייקטיביים: 
  1. הברקה לא מחמיאה על עור המצולם (בהנחה שמדובר באחד קצת יותר אנושי), שניתן לרכך באמצעות מרכך לפלאש, או האלתור האולטימטיבי: נייר אפייה.
  2. עיניים אדומות, שהן תוצאה של אישונים אנושיים איטיים מידי (איך הם מעזים?! לתבוע את האישונים הללו!). ניתן למנוע ע"י ריכוך הפלאש/המנעות מפלאש ישיר אל העיניים כי זה גם ככה לא בריא ועוד ועוד.
  3. צל שנגרם ע"י האובייקט עצמו, על עצמו, שניתן להפחית רק במידה ע"י כיוון תאורה נכון של הפלאש אל המצולם].

ציוד נוסף שיכול לסייע לבניית סטודיו נייד ו'מאולתר' בחוץ הוא שליטה אל חוטית בפלאש. כלומר - להשתמש בפלאש כשהוא לא ממוקם על מסילת הפלאש שבראש המצלמה. כאשר הפלאש ממוקם בראש המצלמה, אנחנו כביכול מקובעים למספר מועט של כיווני תאורה. שזה לא רע, זה מספק בהחלט. 
מאידך, ניתן לרכוש טריגרים שמאפשרים שליטה אל חוטית בפלאשים או אם יש לכם דגם מתקדם של מצלמת רפלקס (לדוגמה: 7D של קנון), ישנה אפשרות להפוך כמה פלאשים ל"סלייבס" (או: עבדים) של המצלמה ובכך לשלוט בכמה פלאשים יחדיו בעת תצלום אחד, מה שמדמה סטודיו לא רע בכלל. 
אבל שוב, גם פלאש אחד המחובר למצלמה עושה עבודה מצויינת (הפלאש המובנה קצת פחות חביב, אבל כמו שאומרים, זה הצלם שעושה את התצלום, לא הציוד).

טיפ: ביום צילום, אל תעמיסו על עצמכם. ציוד נוטה להיות כבד ומעיק, לכן אם אין לכם צוות, קחו כמות מינימלית של ציוד.

קחו הכול בגדר עצות, לא חייבים ליישם כלום. אם משהו לא מובן אתם (האנשים שאולי קוראים את זה) מוזמנים לשאול.

-שקד-

אני... אני כנראה מדברת לעצמי.