זה כנראה יהיה הפוסט האחרון לתקופה. לא פעם ולא פעמיים חשבתי לעצמי כמה המסורת הזו דבילית, אבל מסורת היא מסורת ואין מה לעשות.

לא רוצה להכביר במילים, בעיקר כי אין לי מה לכתוב. אני חושבת שבזמן שלא אעדכן אנסה להזכר מה הפואנטה בבלוג הזה, כי נדמה שכבר שכחתי.

הנה אחלה דבר.

-שקד-

עם קברניט ולו... רגל מעץ!

נותר עוד יום וחצי עד שאפסיק לעדכן חודש, ועוד שבוע וארבע ימים עד הגיוס.

מסורת טיפשית.

על כל פנים, אני חושבת על דרכים לנצל את השבועיים שנותרו ולא ממש מצליחה. כנראה שחשיבה היא לא הצד החזק שלי. מצד שני, הגיוס הוא באמת לא סוף העולם, זו פחות או יותר התחלה חדשה. אני ממשיכה להגיד לעצמי את זה כשאני חושבת על מערכת היחסים מרחוק שאני מנהלת, עדיין בתהייה איך זה ימשיך. לא יהיה קל, זה בטוח. גם פעם בשבוע זה מעט מידי. אני די בטוחה שזה יגיע למצב של פעם בחודש ביום מן הימים, אבל בשביל זה קיימים אמצעי תקשורת.

מרגיע אותי לדמיין איך זה היה עובד אילו לא היינו חיים בעידן טכנולוגי כמו זה. לזוגות אוהבים של פעם לא ניתנה האפשרות לדבר כל יום זה עם זו, וגם אם כן זה לא כלל שמיעה אחד של השנייה. רק מילים.

זה מביא אותי לנושא אחר, שמעסיק אותי כבר זמן מה. האם פעם אנשים ידעו להתבטא יותר טוב במילים? אם למילים היה ערך עליון מסויים מבחינתם, או שהם התייחסו אליהן ביד קלה כמו הרבה אנשים בימינו?
נראה כי אנשים לוקחים אותן כמובן מאליו ואפילו קצת משחיטים אותן. אני יודעת שזו רק שפה, ובכל זאת כשאנשים מעוותים אותה זה חורה לי. כמובן שאני לא טלית שכולה תכלת, אני משחקת מעט עם החוקים, כי למדתי שצריך ללמוד את החוקים היטב לפני ששוברים אותם. אני לא יודעת עד כמה היטבתי ללמוד את החוקים, אבל אני מרגישה שאנחנו אחוקים מלידה.

ישראבלוגר די מוכר כאן אמר לי (ולעוד ישראבלוגרים) שכדאי לי להשרות פוסטים לפני שאני מפרסמת אותם, ככל הנראה כי המילים שאני רושמת לא תמיד טובות מספיק לפרסום.
אפשר לומר שאני לא לחלוטין שוללת את השיטה על הסף, כי תמיד ניתן למצוא דרך טובה יותר להתנסח. מצד שני, איך ניתן לברור בין מילים 'טובות' למילים 'לא טובות'? והאם מילים שאינן טובות קיימות בכלל, או שמא צריך להתייחס אל כל המילים כשוות זו לזו?
יש כמה גורמים שיכולים להשפיע על כך. המוען, הנמען, המסר, החשיבות של המסר בעיניי המוען, החשיבות של המסר בעיניי הנמען ועוד.

לפעמים הדרך הטובה ביותר להתבטא היא פשוט להשליך את המילים אל המקלדת, לא להשרות את הרגע, להנציח אותו. לחזור אליו ביום מן הימים ולהזכר איך הרגשת, בדרך שלא היית יכול אילו היית חוזר ומשכתב.

-שקד-

שמתפלספת יותר מידי, מוד מלנכולי.