מחר אני עולה על טיסה לרוק וורכטר בבלגיה. עכשיו, דייב גרול שבר את הרגל שלו בהופעה לפני כמה ימים ולכן הפו פייטרס ביטלו, אבל הליינאפ עדיין די מטורף אז אני עדיין מתרגשת ממש!

בכל מקרה אתמול ארזתי די הרבה בגדים ובכל זאת נשאר הרבה מקום, מה שהיה די מפתיע. החלטתי עקב זאת לקחת שתי שמיכות במקום שק"ש וזה מילא את החלל לא רע בכלל. בסופו של דבר, אחרי שסיימתי עם כל הנלווים שהם לא בגדים והצלחתי לסגור את התיק, שמתי אותו על הכתפיים כדי למדוד כובד. נעזוב לרגע בצד את זה שכמעט ולא הצלחתי להרים אותו על הגב, כשהצלחתי לבסוף - ליטרלי נפלתי!!!

הסיבה לכובד הזה גם הייתה השמיכות אבל גם זה שלא ידעתי בדיוק מה יהיה מזג האוויר, אירופה זו יבשת די גשומה הרי. אחרי בדיקה גיליתי שיהיה יותר חורפי מקיצי בשבוע הקרוב וזה נתן לי להוריד את רוב הבגדים הקלים יותר. הורדתי גם שמיכה אחת, אריק ואני החלטנו שמקסימום נישן עם יותר שכבות.

הלמידה שלי הרבה יותר פרודוקטיבית כשהיא מתבצעת בחוץ. מצאתי את עצמי כמה פעמים בבתי קפה עם לפטופ, חורשת את חיי. משום מה זה לא מרגיש מספיק, אצטרך לחזור למורה פרטי, הפעם אמצא משהו קרוב יותר ובתקווה שגם זול יותר.

מחר בבוקר אני עושה מניקור (surprising since 2011) ואז יושבת ללמוד בבית קפה עד הנסיעה לנתב"ג. וכך קישרתי את השורה הזו לסביבת המפרידים בתוכה היא נמצאת. טה דה.

הברמן מהפאב האהוב עליי, זה שמאז שיצאתי איתו פעם אחת נהיה לי מביך לבוא לפאב, טס לחו"ל למשך תקופת זמן שלא ידועה לי. זה איפשר לי לבוא כמה פעמים לשם בזמן האחרון בלי להרגיש מוזר נורא. שום דבר מרגש לא קרה בשבוע האחרון, רק הכנות לוורכטר בעצם...

יש מצב שאני טסה שוב בעוד שלושה שבועות בערך עם סופי, עוד לא נסגרנו על יעד או על תאריכים אבל החלטנו לטוס. עד הסמסטר הבא יש לי שלושה חודשים בערך, חבל שלא אנצל את זה, נכון? וזה ירגיש סבבה עם הלימודים כי זה יהיה רק לסופ"ש ארוך.

מוזיקותתתת

שקד

I know she knows that I'm not fond of asking

הבוקר החלטתי להפסיק לצרוך שוקולד בכמויות.

FUNFACT: אני מכורה לשוקולד. כשהייתי ילדה הייתי כל כך מכורה שרציתי שוקולד בכל רגע נתון, היו מחביאים את השוקולד מפני ואילו אני לא הייתי בוחלת באמצעים למציאתו. הייתי במצב כל כך נואש שכששהיתי בבתים של אחרים הייתי מתעוררת באמצע הלילה עם חשק עז ומתחילה לחפש שוקולד.

בכל מקרה, הבוקר אמרתי לעצמי 'זהו, מהיום אני מפחיתה ממש!'. ואז, בעודי מתחילה להכין לעצמי ארוחת בוקר פרופר ככה, אני מבחינה בטימטם. ועוד דו שכבתי. YOU ARE KILLING ME, MOMMA.

ממחר בקיצור.

אז מה ככה? על בסיס הדיבור ביומיים האחרונים מסתבר שצדקתי בכל מה שאמרתי שנוגע לישראבלוג (כמובן שהטלתי ספק בצדקתי, זה היה לחלוטין חסר ביסוס). אבל מה חדש.

החלטתי להשתמש במפרידים, הרי בשביל מה הם שם אם לא בשביל שישתמשו בהם? אני מביאה אותם בבום ככה כדי שאתרגל, אבל לא בבום גדול מדי, בום גדול מדי מביא לחורבן זה הרי ידוע.

נראה כמה זמן זה יחזיק...

נכון כשעוברים דירה אז מצטברים ארגזים ולוקח מלא זמן לרוקן את תכולתם? אז ממש בשעה האחרונה מצאתי פנקס שקיבלתי במהלך הטירונות/קורס חובשים בצבא והייתי כותבת ומציירת בו מלא שטויות (בעיקר בשמירות וברגעים בהם הכאב גדול מנשוא):

אני שואבת שעשוע קל מרגעי המשבר שהיו לי, לא בקטע מוזר. נכון אומרים "יום אחד נזכר ונצחק על זה"? אז אני. בעיקר מהראש הכרות של אחד מהסטיקמנים המתאבדים בציור הימני.

וזה די דפוס, יש פה עוד כמה ציורים כאלה עם הומור דיכאוני.

פלז'י ופיקולו, אם אתם קוראים את זה, עשיתם לי חשק להכנס לחדר בריחה.

ארגנתי כמה חברים שפיצים ונלך עוד שבועיים. אני יודעת מראש שאהיה החוליה החלשה אז התחלתי לשחק הרבה מדי בחדרי בריחה כדי לדעת יותר לאן לכוון את עצמי כשאהיה בתוך החדר. משום מה נראה לי שזה יהיה שונה וחכם יותר במציאות, וגם קשה יותר כי אי אפשר להקליק על כל דבר עם העכבר.

שקד

שנשרפה בשמש לפני שלושה ימים והכאב עוד לא נרגע לחלוטין.