וכרגיל, כל יום כיפור אני משחקת מונופול. נראה שהסיכויים לטובתי גם השנה, אבל זה לא כי אני תותחית (אף על פי שאני בהחלט כזו), זה כי טלי ממש גרועה. היא כל הזמן שואלת אותי אם כדאי לה או לא כדאי לה לקנות. אבל יאמר לזכותה שאחרי שציינתי בפניה שאין סיכוי שהיא תנצח אם זה ימשיך ככה היא התחילה לשחק כמו שצריך. אבל אני עדיין אנצח, זה בלתי נשלט.

עכשיו אנחנו בהפסקה של שעה בערך.

אז אני כאן

אני צריכה להכין שיעורי בית וסתם אין לי כוח ברגע זה, אבל אני אעשה אותם מיד אחרי שאסיים לרשום את הפוסט.

שגרה זה דבר כל כך ריק. איך בלוגרים שהולכים יום-יום לשגרה שלהם מוצאים דברים מעניינים לכתוב עליהם? גלו לי את סודותיכם, אנשי השגרה!

וואו.

למה רשמתי וואו...?

טוב, אז ככה. אני מתכננת צילומים, אבל קודם את החלק התיאורטי שלהם. ואני לוקחת את הזמן. זה יכול מצידי לקחת שנתיים, אבל בסופו של דבר הם יהיו מושלמים מכל הבחינות. הפריימים יכללו בדיוק את מה שאני רוצה ואיך שאני רוצה.

אני קוברת את עצמי בבעיות, זו נטייה מוזרה שלי. אני נכנסת לתוך בעיה ואני ממשיכה לצעוד לעומקה. להוציא אותי משם זה כמו למצוא אותי בערמת בעיות (הדימוי של המחט והערמה נורא לא הכרחי).

טוב אז המשך המונופול בוטל באופן רשמי. כנראה שניצחתי, כי גם היה לי קצת יותר כסף וגם יותר נכסים (גם עם מעט כסף הייתי מנצחת, כי היו לי את הנכסים הכי יקרים על הלוח).

-שקד-

ממקיי ביי.

אני צריכה להזכיר לעצמי בכל רגע שתמיד יש דרך מילוט. אמרו לי כל כך הרבה 'לא' היום, ועדיין לא מאסתי מהעניין.

ולבד, אני עושה את זה לגמרי לבד. אני מתקשרת, שואלת כל שאלה אפשרית, שאלות-שאלות, שאלות היפותטיות ושאלות שאילתיות. הם ענו בשלילה לשאלה, אני אמצא שאלה אחרת לשאול אותם.

כל זה קרה בשעתיים האחרונות. אני כבר רואה שזה עומד להסתיים ולטובתי. הבעיה שלהם (והמזל שלי) שהם נותנים לי אופציות אחרות. הם סוגרים חלון לשאלה אחת ופותחים דלת לשאלה אחרת (אני משתמשת ביותר מידי מטאפורות בזמן האחרון).

ומה שנחמד, זה שהם לא ביקשו ממני. אני לא עושה את מה שהם מבקשים. אני עושה את מה שאני מוצאת לנכון בשביל המטרה המזדיינת הזו.

ועוד לא נולד הבן זונה שיעצור אותי.

אבא מרגיש בסדר. לא ממש תומך בי (לפחות לא במטרה הספציפית הזו) בתקופה האחרונה, אבל בסדר. יש לו נכדות מתוקות. אני בקרוב אכיר את אלון גם כן.

מצחיק, כי לפני כמה רגעים כמעט נשברתי. כי אני צריכה כסף לעניין. אז חשבתי, עשיתי סיעור מוחין קטן שהזכיר לי קטע מסרט שלא זכרתי את שמו. עכשיו אני זוכרת. גם לזה יש לי פתרון.

אז תראו, אני אשיג את זה. ואת ההצעות הדפוקות שלכם, לשרת רגיל בצה"ל ורק אז ללמוד, אתם יכולים לדחוף לתחת.

-שקד-