מצחיק
שההורים ממשיכים לספר לי מלא דברים על המשפחה, כמו זה שבת-דודה שלי,
נייט עשתה קעקוע חדש, איפה הוא ממוקם ומה מצוייר בו, או על מצבו הבריאותי
של דוד שלי, או על זה שנייט וטריאס לא ביחד עוד ועוד דברים שאני כבר יודעת
ממזמן ואפילו לפניהם. אני צריכה לשחק אותה שאני לא יודעת, כי אני יודעת
הכל מטריאס, שאיתו אני לא אמורה לדבר.
ההורים שאלו אותי אתמול אם ידעתי שהם לא חזרו להיות ביחד מאז. אמרתי אשני יודעת מה שהם אומרים לי.
הם שאלו אם עוד יצא לי לדבר איתו. אמרתי שלא, אמא חזרה על השאלה, "לא דיברת איתו בכלל מאז?", אמרתי שלא.
חבל שלא אמרתי שדיברתי איתו פעם אחת והוא אמר שהם בכלל נפרדו בגלל כל עניין המעבר דירה ושאין פה בכלל קשר אלי... (מה שנכון נכון).
אני לא יודעת עד כמה הם קונים את זה שאנחנו לא מדברים,
הרי בזמנו הם ידעו שגם מה שהם אומרים לי לא לספר לו בפירוש, סיפרתי לו,
בתור חלק ממני, מה שאני חושבת גם הוא. זה לא משפיע על כלום שהוא יודע.
מה גם שאם באמת לא הייתי מדברת איתו יותר, זה לא היה משנה את הרגשות שלי אליו ולהפך.
טיפשי שהם אומרים לי עדיין עם מי לדבר ועם מי לא,
למרות שהם מתחקמים ואני הייתי צריכה להצהיר את זה כאילו זה בא ממני, כדי
לא להרוס את המשפחה או משהו.
אני בטוחה שההורים שלי יודעים שנייט יוצאת עם מישהו
ופשוט לא אומרים לי, כי הם לא רוצים שאני אדע שטוב לה והיא הסתדרה. הם
עדיין מקווים שאני אחשוב שהיא וטריאס אולי עוד יחזרו להיות ביחד, מה שלא
יקרה כמובן - רק כדי שתהיה להם סיבה "מוצדקת" ל"אי-תקשורת" ביני לבין
טריאס.
גם אהובי היה מעדיף שלא נדבר יותר. הוא לפחות מבין שזה לא יקרה.
נייט ואחותה הקטנה יותר קיילי מאז ומתמיד העבירו לי
בגדים שהן לא רוצות יותר. (הן מאלו שכל עונה מחליפות את תכולת ארון הבגדים
ולא איכפת להן להוציא אלפי שקלים על בגדים בשנה). הייתה גופיה אדומה אחת
יפה, חלקה מבד נעים, עם חתך ב-2 צדי החולצה שנמסרה אלי לפני כמה שנים עם
חבילת הבגדים. לבשתי אותה ומאוד נהניתי ממנה. נייט ראתה ואמרה שהיא נכנסה
לחבילה בטעות שהיא אוהבת את החולצה ועוד רוצה ללבוש אותה. גם טריאס ראה את
החולצה. החזרתי אותה לנייט, טריאס העדיף אותה אז עלי.
בכל אופן, אתמול קיבלתי אותה בחזרה עם עוד בגדים יפים. אז בכל זאת זכיתי בה.
אני יודעת שטריאס רוצה להגיע מתישהו עם חברים לאזור שלי. זה יכול להיות נחמד לראות אותו אחרי כל-כך הרבה זמן.
~Freyja