לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Nothing Overly Special


Sometimes silence is best. Not because there is nothing to say, but because some things are too deep for words


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

Fuck.


Sex is fun.

 

I HATE THIS BLOG.

 

 

I want Perfectness.

 

 

There are too many mes in me.

 

 

I didn't put a face on me this Purim. Were too busy messing with my REALITY.

 

 

I am sick.

 

 

If penis wasn't so hard, it wouldn't be hard to shove it in my ass. If penis wasn't hard I'd be worried though.

 

 



 

Shit. My nose is running

נכתב על ידי Freyja , 9/3/2009 22:26   בקטגוריות הרהורים ומחשבות, חוויות, פסימי, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גניקלוג, סקס בתא מדידה, חזיות, מידע חיוני, חשפנות וגעגועים


הדימום שכל פעם נחלש והתחזק, ביום שחזרתי, לבסוף הפסיק לחלוטין. צירוף מקרים. מיהרתי לרופא נשים. ביקשתי מאהובי שיכנס איתי אך במהרה סילק אותו הגניקולוג החוצה. חשבתי שישאל שאלות שאולי חשב שלא ארצה לענות עליהן ליידו, אך הוא עשה לי את הבדיקה.

טוב שבאתי עם חצאית, אחרת הייתי מרגישה בנוח עוד פחות, להוריד את הכל.

גילחתי לפני כן הכל, את הרגליים המפשעה והואגינה כולה. אני תוהה כמה עושות את זה, והאם הוא חושב שעשיתי את זה בשביל הביקור. אני בדר"כ מגלחת, פשוט לאחרונה התעצלתי. עשיתי את זה אחרי שחזרתי מהטיול, גם ככה הרגשתי מלוכלכת, אהובי לא ירד לי הרבה זמן, ועכשיו יש גם גניקולוג.

 

זה מרגיש די מביך. הוא אמר לי להוריד את התחתונים, לשכב על המיטה ולפסק את הרגליים על המתקן הזה. תחושה של פגיעות, שאני חשופה. הוא אמר שאני צריכה להרפות, ואז הבדיקה תגמר מהר. זה לא כזה קל לשחרר בזמן לחץ. זה טבעי.

הבדיקה הייתה מהירה. הוא לא לקח לי את המשטח כי התשובה להאם עשיתי זאת קודם היא שלילית, ומשום מה הוא רצה שאבוא אם אמא, אולי כי אני לא בת 18 עוד, שזה טיפשי כי אני עוד פחות מחודש חוקית.

 

 

הקטע עם הדימום הוא כזה. התחלתי לקחת את הגלולות ברציפות כדי להמנע ממחזור. מה שקורה, גלולות הן מדמות הריון (לכן לא מבייצים ולא נכנסים להריון, כי והא לכאורה כבר קיים) - אין באמת הריון, הגוף חושב שכך כי רמת ההורמונים בגוף זהה. הגלולות הן הורמונים נקביים - בעיקר אסטרוגן ופרוגסטרון. במצב כזה, נבנית רקמה ברחם שבאופן טבעי מטרתה להזין את התינוק.

בכל סוף מחזור חודשי, יש שבוע הפסקה עם הגלולות, מה שמדמה הפלה טבעית, הרקמה יוצאת החוצה כווסת. כמובן שאין שם ביצית לא מופרית, כי לא התקיים ביוץ.

אם לוקחים בלי ההפסקה את הגלולות (כלומר ברציפות), הרקמה נבנית ונבנית - אך היי, אין עובר שיזון ממנה, בלב מסויים- זה מתחיל לצאת החוצה. מה שקרה לי זה שבאמצע החפיסה הרצופה השלישית, התחיל הדימום והוא נמשך 4 שבועות. הוא נמשך כל כך הרבה זמן מכיוון שכבר הייתה הרבה רקמה בנוייה.

איך בכל זאת קרה שקראתן על לקיחה רצופה של גלולות? אותן גלולות שלוקחים ברציפות יש בהן מינון הרבה יותר נמוך של הורמונים. הרקמה נבנית הרבה יותר לאט. אותן גלולות, הן גם פחות בטוחות כשזה בא לידי ביטוי בתפקיד מניעת הריון. 

 

אהובי רצה לקנות לי תחתונים וחזיה, הוא הקציב לכך 100 ש"ח. במשביר היה עד 70% הנחה על הלבשה תחתונה.

הלכנו. בסוף מצאו כן בעיני 6 חזיות בערך אז ויתרתי על תחתונים (לא מצאתי כאלו עם ביריות). הצלחתי מתוכן להתפשר על 4. זה כמובן עלה יותר מ-100. סה"כ 260. הוא שילם 100 ולי היה תלוש זיכוי של 40 על משהו שהחלפתי.  כולמר שלימתי 120.

בעת מדידת החזיות, ביקשתי ממנו שיצטרף לתא מדידה, לעזור לי להקטין את הרצועות.

היה לי גם מכנס בתא, שרציתי למדוד. לאחר שהורדתי את החזיה, הורדתי גם את החצאית, הוא לא הבין מה אני עושה. שאלתי אותו אם הוא רוצה לעשות סקס. לא חשבתי שזה באמת יקרה אבל היה בי הרצון. בהתחלה הוא אמר שאפשר, והתחלתי לפתוח לו את המכנס. אז הוא נכנס לפראנויה שיש מצלמות אבטחה בתאים. עד שהצלחתי לשכנע אותו שאסור ולא מוסרי לעשות דבר כזה, הוא אמר שאם כתוב - אז כן מותר. זה נראה לי מטופש, לא יהיה כתוב דבר כזה- כי לא יעשו דבר כזה... אמרתי לו להעיף מבט מסביב ולחפש מצלמה. הוא כמובן לא מצא, ושנינו מסכימים שאין לי תקציב לננו-מצלמות. וכך עם פנים לכיוון המראה ולב הפועם במהירות, הוא דפק אותי, גמר לי בפה, והמשיך, עד שאגמור גם אני.

מעולם לא היינו שקטים כל-כך.

זה היה מטורף.

 

היעד הבא- מטוס.

 

 

אני מתגעגעת לחברים שלי... בלונדי... שנעלמה לי, גיליתי שהיא יוצאת עם מישהו, שהיתתה חולה, שיש לה ריתוק, שפגשה לא מעט את זאת שאליה התקשרתי לברר פרטים עליה. היא כאילו מאסה ממני, לא האמנתי שזבר כזה אפשרי. היא העריצה אותי והעריכה אותי כל-כך.

אודין... כל-כך רחוק, עסוק ומוגבל על-ידי חברה קנאית ורכושנית...

הרוסי... השיחות הארוכות, הצחוקים, גילויי הלב, האיכפתיות...

ויותר מכל, טריאס... פרץ הרגשות שתוקף אותי, כל פעם מחדש.

 

 

 

 

~Freyja

 

 

נ.ב. זה ממש מרומם, כשאני מרגישה שאני נראית חרא היום, ופתאום ברחוב, צופרת לי כל מכונית שלישית שאינה נושאת עליה שלט מעוגל בצבע צהוב, ולשמוע הערות כמו "מה זה היופי הזה על הבוקר?" או הצעות מגונות להיכרות, טיול זוגי שזותף ועוד.

 

מזכיר לי שביום שישי לפני שבוע, הלכתי לדיסקופאב, כי אהובי לא הגיע איתי הבייתה- והוא לעולם לא הולך לזה, רקדתי, ויצאתי להתאורר. אחד ערס מליין, מדבר בטלפון ופונה אלי, שוא ללשמי ואם יש לי חבר, ואת שמו, כדי לוודא שאני לא עובדת עליו ואז מגיע לפואנטה- אם אני רוצה לרקוד בת"א. אמרתי שאני לא מגיעה לשם הרבה. הוא אמר לי לעזוב את זה, התעקש אם אני רוצה. אמרתי שאין לי זמן לזה.הוא הציע 500$ בעד. אמרתי שאם הוא מוכן לשלם סכום כזה אז סבבה, כמובן יודעת שהוא לא יעשה את זה. הוא המשיך לנסות לשכנע, כשנפל לי האסימון והבנתי שהוא מתכוון לריקוד קצת שונה... חשפנות.

אחרי שהצלחתי להעיף אותו ממני, בהמשך הלילה הוא ניסה להזמין אותי למשקאות ועוד.  

 

I can dance beautifully and temptingly

:)

נכתב על ידי Freyja , 30/1/2009 11:05   בקטגוריות בילויים, חוויות, אהבה ויחסים, אופטימי, פסימי, מחזרים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מערכות יחסים


עדכון עבודה: אני לא יודעת מה ההורים שלי אמרו לבוסית שלי אבל עושה רושם שהיא מאוד משתדלת לא לגעת לי בעצבי םרגישים וגם כשהיא עצבנית היא אומרת לעצמה, "להרגע, לנשום עמוק, להרגע". היא מדברת אלי באיפוק ואפילו רוצה שאדריך מחונינם במסלול הרבה יותר מגניב מהמסלול כתה א' שהיא תמיד נתנה לי. היא החזירה לי את רוב הכסף למוניות,  גם הרבה שלא נראה היה לה מוצדק, אני כמובן לא זכרתי מהי ההצדקה, זה עוד מנובמבר. היא הציעה לי עוגיות חייכנים, קפה וטרמפ, עזרה לי בשנרקולים, צוחקת איתי, היא אפילו העריכה את מה שהכנתי למשרד, קצת אינפורמציה תלויה שם. זה טוב. אני רק מקווה לא לתת לה סיבה להתעצבן. זה נחמד שהיא נחמדת. אני מקווה שאני לא מקשה עליה. אני מאוד מעוניינת לרצות אותה ולא לגרום לה להצטרך בכלל להתאפק.



קצת יותר עצוב, אני לא ממש יודעת מה הקטע של בלונדי. זה התחיל מקושי בלהשיג אותה, המשיך בכך שלא רצתה להפגש, אז ביקשה טובות ולא טרחה לומר תודה, או לומר א מה שעשיתי בכלל עזר, הגיע להברזה למסעדה, בלי להודיע, בלי לענות (גם כל השבוע לאחר מכן), עד שתפסתי אותה, "הכל בסדר", אין לה כוח להפגש. לי כבר אין כוח להתקשר אליה. היות והיא גם לא ממש התקשרה אלי אחרי שפעם אחת צלצלתי בטעות והיא סיננה וכתבה שהיא מצטערת, היא לא יכולה לענות ומעולם לא חזרה אלי. כבר לא ניסיתי להזמין אותה ביתר הפעמים שהלכנו לסרט או להרים או לעיר, כי ניכר כי היא לא שמה זין. לא יודעת אם נמאס לה מאיתנו, מצאה חברים חדשים או שמשהו גרם לביטחון העצמי שלה לרדת או שסתם אין לה כוח לכלום.
אני לא יכולה לומר שגם לא איכפת לי. כי תמיד שאני נזכרת בה, זה מכעיס אותי. מכעיס אותי שהיא יודעת כמה היא חשובה לי והיא יודעת שאני בדיוק כמוהה לא הכי טובה בשמירה על קשר במרחק, אבל שזה לא אומר כלו לגבי איך אני מרגישה כלפייה, והנחתי שתשאר החברה הכי טובה שלי.
אם הפריע לה שתמיד שהיא באה אני מפנה הרבה תשומת לב לאהובי, היא צריכה לדעת שמותר לה ורצוי שתאמר לי זאת.
מכעיס אותי שהיא כנראה לא מתגעגעת אלי ולא רוצה להיות בחברתי.
ואני חשבתי לשתף אותה בבלוג. למה? היא אמרה לי שאני החברה הכי טובה שלה. מספיק לי לשמוע את ר' אומרת כל הזמן שהן החברות הכי טובות ובלונדי שותקת. אבל כשהיא שבוע אחר שבוע מבלה איתה ולא מעוניינת בחברתי. פפט, כנראה שהן באמת חברות טובות.
היא רצתה לנסוע לחו"ל לבד. בשביל איזה חופש מכולם. עכשיו לנסוע עם ר' זה גם מעולה. חבל שלנסוע איתי כמו שפעם רצתה, היא כבר לא. אולי כי כבר לא אתחיל עם בחורים, ולא נעשה איזו שלישיה מטורפת או אורגייה. לא אעשה סמים באמסטרדם, אולי היא האמינה שאעשה והבינה שזה לא יקרה.
"חופשייה בנפשה, לא שופטת..." מה אני??? אני צריכה לזיין כל-אחד שוב כדי שתעריך אותי? זה מה שכל-כך אהבה בי? זה שהשתכרתי כל שני וחמישי?
מקווה שתתבגר, תעזוב את אמא שלה לכל הרוחות ותאמר לי כמה היא מצטערת וכמה מתגעגעת.
אולי הגזמתי קצת עם הדברים שאמרתי.
זה רק בגלל שהיא חשובה לי.
אם היא אי פעם תקרא את זה, זה רק מאהבה.
היית חברה נהדרת, חבל שזה נגמר, ככה סתם, בלי שום סיבה. תמיד אזכור אותך, יש לי "טבעת הנישואין" שנתת לי על הקמיצה השמאלית, איזו מזכרת מהימים הטובים שבאמת אהבת אותי והכרת בי בחברתך הנאמנה והטובה.
אפילו תמונה לא השארת לי. אפילו לא תמונה.
כל החברות שלי, שיעברו איתי את השנה כבר שמעו עליך, סיפורי תהילה, ורוצות לפגוש אותך. אני כבר לא בטוחה שזה יקרה. אני אפילו לא חושבת שאני רוצה.
מה עובר עלייך, ילדה?



כל החברות הטובות שהיו לי, היו זמניות. תותי, הברזילאית, מורנה... ועכשיו גם בלונדי.
הגברים איכשהו נשארים לעד, לא משנה כמה רחוקים הם וכמה זמן לט דיברנו. תמיד ישלחו מדי פעם איזו הודעת געגוע שמחממת את הלב, אודין, הרוסי, טריאס כמובן... ואם יבוא קץ לאהבתי הגדולה עתה, אני בטוחה שגם הוא, ישאר שם בשבילי.
הרוסי שלח לי הודעת מזל-טוב לשנה ושלושה חודשים שלי ושל אהובי. מי זוכר את הדברים האלה?? אנחנו בקושי מדברים, שלא לדבר על מתראים... איזה חמוד.




ובנימה אמוציונאלית זו, אתמול עשינו אהבה כה נהדרת, רכה ומלטפת. איטית ברובה, מלאה במבטים אוהבים, נגיעות מחממות, ביטחון, חיוכים מאושרים, דמעות של אושר, חיבוקים מדהימים... שעה וחצי של סקס ששימח אותי כל-כך, וגם אותו :) זה הצורה המועדפת עליו.




Freyja~




נ.ב. ניסיתי לקחת גלולות רצוף, באמצע החפיסה הרצופה השלישית, קיבלתי מחזור, בלי התרעה מוקדמת.
קבעתי תור לגניקולוג.
נכתב על ידי Freyja , 14/1/2009 19:39   בקטגוריות אמת ושקר, הרהורים ומחשבות, חוויות, אהבה ויחסים, אופטימי, ביקורת, פסימי, עבודה, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הסופ"ש, האנשים, המחשבות...


לא באמת יש לי מה לכתוב. אולי אני סתם מכורה. לאחרונה קורים הרבה דברים שאני רוצה לכתוב עליהם, אוגרת ואז שוכחת. חשבתי לכתוב איפה שמכירים אותי, תחת שמי, ואז הבנתי שזה לא משנה, כי אני לא אצא עכשיו עם פוסט מפוצץ עקרונות, ואולי אפילו אכתוב על דברים ששם לא הייתי כותבת.

היום למשל. היינו אמורים לקום מאוחר. או יותר נכון, לי אסור היה להתלונן על זה שאהובי קם מאוחר ואנחנו מבזבזים זמן, כי אני זו שגררתי אותו אתמול לפאב שעוד יומיים נסגר, אחרי שראינו את הסרט גאווה ותהילה, למרות שהיה סחוט מעייפות.
בסוף הוא התעורר לפני. ב- 10 עד כמה שזכור לי, ואני הייתי המנומנמת. נמנמתי עוד שעה וחצי על-פי הערכתי המנומנמת וכל היום לא היה לנו הרבה מה לעשות. עשינו הרבה סקס באופנים שונים ואף משונים ואפילו התחלנו לעשות רשימה של דברים לעשות כשאין מה לעשות. זה לקח 10 דקות, ובכל זאת לא היה לנו מה לעשות. ראינו כמה פרקים של Fringe במהלך היום, ועוד קצת טלוויזיה, אכלנו, והוא לא רצה להוציא כסף, כי נותרו לו 100 ש"ח והוא מקבל משכורת ב-3 לדצמבר. לי לא היה בעיה ללכת ברגל עד לטיילת, רציתי להסתובב. לא היה לו כוח לעשות הלוך חזור, ומונית=כסף.
הוצאתי עד לפני הסופ"ש 500 ש"ח והייתי מאושרת שאלו ההוצאות שלי החודש שעומד להגמר וחשבתי שזה יסתכם בין 500 ל-600 ש"ח כשלבסוף יצא שהגעתי כמעט ל-700.

אבל לפחות מצאתי דרך לעשות כסף בקטנה, לקבל על אוטובוסים כמעט כפול. העבודה מחזירים לי בצ'ק ביחד עם המשכורת הראשונית, אותה אני נותנת תמורה למשכורת גדולה כמעט בשליש, ואת ההחזרים אני מקבלת גם, בעוד שאת הקבלות, אני נותנת לאמא שתקבל גם היא החזרים, ותתן לי אותם. רק שאף אחד לא יודע שזה מה שקורה. זה פשוט שאני לא יכולה להיות בטוחה שההחזרים באמת נכנסים לי לחשבון בעקבות המשכורת הגבוה יותר שאני מקבלת.

לפני שבוע, היו 3 סרטים שהוא רצה לראות איתי. 1 באותו סופ"ש, עם כולם, 1 ביום שישי לאחר מכן, רק אני והוא, ועוד אחד כולם ביחד.
בסוף יצא שבסופ"ש הראשון, חזרתי בכלל הבייתה, כך שפספסתי סרט טוב, לקרוא ולשרוף והשבוע, חשבנו ללכת ביום חמישי לסרט גאווה ותהילה ביחד, ואז לרעם טרופי עם כולם, ביום שישי. מה שנתברר, זה שהזוג ק"ד כבר ראה את רעם טרופי, ויש להם את זה על DVD ככה שאין לנו למה לראות את זה בקולנוע. בסוף לא הלכנו לסרט לבד, וביום שישי הלכנו עם הזוג ועם החברה הטובה בלונדי.
בפאב ראיתי פרצופים מוכרים רבים, בעיקר מהאינטרנט. היו שם אח של אהובי, אחותו המקומית, כמה פריקים לא בחבורות המאוחדות בהם בדרך כלל אני רואה, כמה שהיו בשכבה מעלי שאני לא סובלת, החטל"שית (החברה הטובה לשעבר) עם מישהי מהשכבה, וכמה שהיו פעם חלק מהחברה' שלנו.

המקום היה עמוס מתמיד, לקראת הסגירה. אני מחפשת אנשים נוספים שאני מכירה ומחבבת קצת יותר, רגילה לזה שטוסט גבינה לוקח חצי שעה להכין ועוד 10 דקות להגיש, הלכו לקטוש חיטה להכין קמח בשביל הלחם לטוסט או משהו כזה...

אנשים מוזרים שאני לא מכירה משתדלים להתחיל איתי והם לא ממש בטוחים באיזו שפה, אם אני בכלל מבינה עברית, ואם הבחור שאני נצמדת אליו ומנשקת כשמתאפשר הוא במקרה הפרטנר שלי או שאולי הוא אח שלי וסתם יש לי נטייה משונה להתנשק אותו, או אולי זה אחד הסטוקרים, ואני פשוט בוחנת את כולם ואז גם הם יקבלו...what is wrong with people?..

גותיות שמתפשרות בלהסתובב עם סמי-פריקים, שנמצאים הקבוצה שלנו ביחסי שלום (כי אין פה באמת גותים באזור). ברמן מעולה, אנגלי שנראה כמו אדם חביב כל-כך, שהעיר הולכת להפסיד, עכשיו כשהמקום נסגר כי לא היה מי שיקנה אותו.. מלצרית גמדית שזוכרת שעוד אין לי 18, ואני מתוסכלת מזה שהבר עצמו מלא ואי אפשר לשבת שם, ולנסות לבקש מהברמן איזו גינס. מלצרית אחת שנראתה לי חדשה. חיפשה עבודה לשבוע? בחורות שאומרים שהן נראות אנורקסיות, או סתם כאלו שאני חושבת לעצמי שהן רזות ויפות, והיתר אומרים שהן לא כיוון שזה מה שנכון היום לומר. אני לוקחת שלוק אלגנטי מהגינס של ק' (מהזוג), ורואה איך אחיה הקטן של ד' (מהזוג) הוא כזה טמבל פוזר שהסיגריה לא מחמיאה לו, וכמו ה"אני אוהב אותן רזות" כשהוא בטח בתול, כי מי תרצה לשכב עם הילדון הזה, ומה הוא יודע. לוקח לגימות ברורות מהגינס, כשמלצרית עוברת מאחוריו ממש, והוא בכלל בודק שאחרת לא מסתכלת, ואולי תוהה בכלל איך היא נראית כשהיא ערומה...
הקצף של הבירה, נוטה לכיוון שלו, וברור שרק הוא שתה, כי אף אחד אחר לא היה מחזיר את הכוס לזוית הזאת. וכשאמרתי משהו חטוף על זה, הוא זרק איזו הערה שאולי נועדה להחמיא לי, גם אם לא באופן מודע אצלו, הוא פשוט נואש לבחורה, "מוח קרימינאלי יש לה, אני אומר לכם". לא משנה שהוא לא מכיר אותי.

אבל ככה זה עם הורים עם מוח של FBI ממחלקת המיסתורין, הבילוש וההענשה. אמרתי את זה. בטח רק אהובי ייחס לזה חשיבות. אולי גם אותו ק', שמסתבר שקרא לו בשקט בבלוג האנונימי הישן תקופה, וכשנתפס, אמר שרק חיפש לראות שלא כתבתי עליו כלום, כשמה כבר יכולתי לכתוב עליו?! הוא בטח סתם נהנה לדעת שהחיים שלי צבעוניים יותר ממה שאולי דמיין, וארוטים to his liking. אבל נעזוב את זה.

למרות שלא ממש עשיתי משהו היום ואהובי כבר מזמן ישן, אני מעדיפה עוד שבוע כזה מלחזור מחר לעבודה, אבל אין לי ברירה. לא כל-כך רע לי שם. טוב לי. זה פשוט שכשאני לא שם, אני לא רוצה לחזור. אולי כי זה צידי, כי אני קרובה להכל, ומתאפשר לי לחיות את החיים שלי, לחוות את מערכת היחסים שלי, הכל כל-כך קרוב ועוד לא שם. אז עכשיו הכל נראה כמו מחסום כזה. שאני בחרתי לעצמי. ואחרי הכל, לא באמת בשביל הקהילה, אמנם אני כן אוהבת את הטבע ומבינה שחשוב לשמור עליו. אבל תכלס, זה נעשה בשביל הכסף. אני הרי לא באמת סוגרת את הברז בשטיפת כלים בזמן סיבון של כל כלי. למרות שזה חשוב. אבל אני כן סוגרת במקלחת. אני לא אשים את קרטון החלב בצד, למחזור של קרטונים... אני פשוט אזרוק אותו לפח... אני עושה מה שנוח לי. אני נוסעת באופניים במקום באוטובוס. משתמשת בצנצנות ריבה ריקות... מה זה אומר עלי? אני מעבירה תכנים בצביעות כלשהי. אני לא מרימה כל פיסת לכלוך שאני רואה. זה טירוף. אולי איפשהו הרמתי ידיים. ואני אומרת שזה לא התפקיד שלי. שאני החלק המחנך. והדוגמא... זה הכל בראש, אני להוטה והכל, אבל תכלס. לא בדיוק דוגמא. לא הייתי רוצה שאנשים יהיו כמוני. אבל הייתי רוצה להחליט איך הרבה מהם יהיו. והקשים, להשאיר לעצמי לפצח. אתגרים.

אם הייתי יודעת הכל הכל הכל בחיים, היקום, והכל, חלום שלי ושל הרבה... חשבתי על זה. כמה סבל אנחנו נדע. זה כולל לדעת את כל הדרכים להרוג, איך מרגיש כל כאב אפשרי, מהו שיא החולניות... אבל גם, איך מתגברים על זה. אם הופכים אדישים להכל, או אם זהו כאב נורא. אולי זה מתאזן עם ידיעת היופי הכי מדהים, השמחה הכי גדולה, התחושות הכי טובות, האהבה הכי חזקה...
מענין פשוט, מה קורה.





Freyja~
נכתב על ידי Freyja , 29/11/2008 21:18   בקטגוריות הרהורים ומחשבות, מחזרים, אהבה ויחסים, אופטימי, פסימי, ביקורת, שחרור קיטור, חוויות, בילויים, אמת ושקר  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Avatarכינוי:  Freyja

מין: נקבה

תמונה




1,690
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFreyja אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Freyja ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)