אז היה לנו היום יום של''ח בחיפה.. היה חביב..

אבל השיא של טיול היה לחזור ב1 וחצי הביתה..ברכבת! D:

ובטיול ובמיוחד בכמה הימים האחרונים.. אני רואה איך לאט לאט אני הורסת ושוברת כל חברות-ידידות שיצרתי לעצמי מתחילת שנה..

ואני שמה לב (וזה כנראה רק בראש שלי..) שיש המון סימנים שנזרקים מכל מיני פינות..לפעמים בצחוק ואולי גם לא..שגורמים לי לחשוב על זה שאני באמת הורסת עם ההתנהגות שלי, מלא דברים. וכבר הייתה לי שיחה עם אנשים על מה אני אמורה לעשות. אבל משום מה..אני עדיין ''חושבת על זה''..

וזה כל כך ברור שאם אני לא אעשה שומדבר בקרוב אני פשוט ארסק הכל ><

אבל. תמיד ישלי תחושה כזאת (שאני לא סובלת) שגורמת לי לחשוב שזאת לא אשמתי..או שאני מרחמת על עצמי יותר ממה שאני אמורה.

וזה כל כך מעצבן אותי ומבאס שאכשהו אני תמיד הורסת הכל. וחושבת שהבעיה היא הסביבה שלי..ולא בי.

וואו אנשים. ברגע שהגיע כזה אסון בכרמל. פתאום אתם יוצאים מהבועה הנוחה שלכם.

אבל שכחתם..שמחר או מחרותיים כשהכל יעבור..אתם תחזרו לבועה שלכם ותפסיקו לשים לב לדברים שקורים מסביבכם חוץ מעצמכם.

היום בבית ספר דיברו על איזה שריפה בכרמל. מייד דיי נבהלתי. כי אני לעומת הרבה אנשים אחרים, לא לקחתי את זה באדישות.

כשהגעתי למרכזית וראיתי את חיפה עטופה בענן אדום חום מפחיד, נבהלתי עוד יותר.. וזה היה הרגע שבו הבנתי שהשריפה הזאת לא קטנה כמו שאמרו.

ראיתי את השמש האדומה הזאת..שהפיצה אור אדום. זה היה מפחיד..ואני עוד הייתי אחת שהסתכלה על זה מהצד..ועדיין מסתכלת על זה מרחוק.

אבל לא לשכוח שיש אנשים שגרים במקומות האלה..וצריכים לעזוב את ביתהם בגלל השריפה הזאת. יש אנשים שנפגעו בשריפה הזאת, ואפילו יש כאלה שנהרגו.

אני לא אחת שיצאה מהבועה היום בעקבות השריפה. אבל כשיצאתי מאותה בועה..לא חזרתי אלייה. כי הבנתי עד כמה הבעיות האנחנו מתמודדים איתן יומיום, הן כל כך קטנות וחסרות משמעות. אני לא חושב שכל האנשים שפתאום יש להם השקפת עולם אחרת יחזיקו מעמד איתה הרבה זמן, כי הכי כל לחזור לבועה האדישה שלך..כמובן.

וחוץ מכל המשפחות הרבות שנפגעו מכל השרפה הזאת, יש עוד גורמים שנפגעו..ונפגעים בכל רגע נתון- הצמחיים שנשרפה כליל מהשרפה, ובעלי החיים..שגם ככה כבר מעתים באיזור.

כולם נפגעו בצורה כזאת או אחרת מהשרפה הזאת..

אבל לא לכולם אכפת.