סיפור קצר כי משעמם לנו..
תציצו!
" אז את סולחת לי נכון, רעות?" שאלה והביטה בי חסרת אונים.
לא ידעתי מה לענות, רציתי לסלוח אבל עבר רק יום אחד ומה שהיא עשתה היה ממש מוגזם. לא רציתי שהיא תדע שכל כך קל לשכנע אותי.
אז פשוט שתקתי. היא לא היתה עכשיו רק חסרת אונים אלא גם חסרת סבלנות.
" אני מצטערת , לא התכוונתי .." המשיכה בהרצעות על כמה שהיא לא בסדר.
" דיי. דיי - יעל! " אמרתי . " תפסיקי זה לא עוזר , זה כבר לישנה את מה שעשית! " עצרתי את שתף דיבוריה.
הסתכלנו אחת על השניה בערך ממרחק של מטר ולאף אחת לא היה דבר לומר.
" רעות אז את סולחת לי . בבקשה? " היא הקשתה עליי . רציתי לומר לה ' את היית סולחת לדבר כזה ?! חשבתי שאנו חברות ! כניראה שאכפת לך רק מעצמך ! לכי מפה! ' אז הייתי בוכה והזמן היה עובר לאחור והיא לא היתה עושה את המעשה.
אבל כניראה שרק חשבתי. המילים לא יצאו לי מהפה.
"בסדר..." לחשתי ומיד התחרטתי על זה.
ממשיכות עוד מעט... איך בנתיים?
ביי
גאיה וגפן