אז, העלתי פעם את הסיפור הזה בגירסה שונה.הגירסה הזו משופרת מעט אם אפשר לקרוא לזה כך

זה ארוך..מי שלא בנוי לזה שיפרוש

הסיפור כולל 2 חלקים.אני מפרסמת את שניהם באחת כדי שיהיה לכם נוח :)

מקווה שתהנו

רקע:

 שלהי 1812

מתרחשת מלחמה בין ארצות הברית לבריטניה באזור צפון אמריקה (על רקע מלחמות נפוליאוניות בין בריטניה לצרפת)

ארצות הברית מחליטה לפלוש לקנדה ולנצל את מעורבותה המוגברת של בריטניה באירופה

האמריקאים פלשו 4 פעמים לקנדה (עילית ותחתית).ועל אחת הפעמים האלה מסופר כאן

אשלי נשפה על הנר שעמד על השידה ליד מיטתה שהועברה למרתף בעודה מקשיבה לרעש שבקע מבחוץ

צרחות האנשים התערבבו עם קול התותחים והאקדחים שזרעו הרס בכל העיר.

בעודה מצמידה את ידיה אל חזה ומתפלת שאלוהים ישמור על דודה ,שנסע בשליחות המושל-כרופא מוסמך,למרכז הקרבות העיקרי כדי לטפל בפצועים, התגבר הרעש ליד ביתה

אשלי נרעדה וכיסתה את עצמה בשמיכה העבה כאילו היא תגונן עליה מכל רע

למרות שידעה שדודה חסם את הכניסות העיקריות של הבית וסימן עליהם אזהרות של אין כניסה היא פחדה שאנשים יכנסו לבית ע"מ לחפש מחסה ולו זמני

אבל הרעשים חלפו והתעמעמו לכן הסיקה שאף אחד לא מנסה לבזבז זמן בניסיון להיכנס לבית

אשלי עצמה את עיניה בחוזקה והתחפרה עמוק יותר אל תוך מיטתה

למרות היותה בת 19 התחילה לבכות מרוב פחד .לאט לאט נשימותיה החלו להתאזן והשינה החלה לעטוף אותה

דפיקות חזקות גרמו לה לפקוח את עיניה ברגע.ליבה השתולל בתוך החזה שלה

אשלי חיכתה מעט וקיוותה הדפיקות יפסקו אך הם גברו יותר,נשמעות קרובות וחזקות למרות כל הרעש שבחוץ

כשהביטה אל גג המרתף וניסתה לנחש מאין מגיעות הדפיקות .היא הבינה שהם מהאזור המזרחי של הבית.ליד החלון הגדול שנחסם

"תפתחו בבקשה" נשמעו צעקות עמומות ,נואשות

אשלי רצה אל כיוון הבית לוקחת את החלוק שלה בדרך

הקור קידם את פניה בבית החשוך.היא התעטפה בחלוק והתקרבה בחשש אל כיוון החלון

הדפיקות לא נפסקו וצעקות התגברו "בבקשה תפתחו.אני מתחנן" צעק הקול הזר

אשלי הבינה שתקוותיה התבדו,זה לא היה דודה.היא הפנתה את גבה והתקדמה אל עבר הכניסה למרתף

צעקות הזר לא פסקו ואשלי לא הייתה מסוגלת להמשיך.כנראה הוא לא התכוון להרפות

היא לא הבינה למה מישהו בא לבקש עזרה אם כל העיר ידעה לפי שמועות שטרחו היא ודודה בעצמם להפיץ- שדודה נסע ושהיא עזבה אף היא

היא התקרבה שוב אל החלון וראתה דרך חריץ גבר עומד צועק תוך כדי שהוא תומך בדמות עטופה בגלימה שכיסתה אף את ראשה של הדמות

"בוא לחזית הדרומית של הבית" צעקה אליו אשלי מנסה שרק הוא ישמע אותה

אך הגבר המשיך לדפוק ולצעוק לעזרה מביט לאחור מידי פעם בחשש

אשלי תפסה את מקל המטאטא והשחילה אותו דרך החריץ.דוחפת בחוזקה

הגבר ראה את המקל והתקרב אל הפתח

"בוא אל החזית הדרומית של הבית" צעקה שוב אשלי והבחינה שהפעם שמע.הוא מיהר אל החזית ושלי רצה אל חדר האורחים  פונה אל הדלת שהייתה כניסה משנית אל הבית

גם הדלת הזו הייתה חסומה בקרשים אך הם לא היו מחוברים אל קירות הבית למרות שכך היה נראה מבחוץ

אשלי פתחה את הדלת לכדי סדק דק מביטה בדמויות המתקרבות

כשהגיעו  קרוב לדלת אשלי פתחה במהירות את הדלת ומשכה את הדמות המכוסה אל ביתה תוך כדי שהגבר הזר נכנס בזריזות וסוגר אחריו .חושך השתרר בבית

"תודה שעזרת לנו" חייך אליה הגבר הצעיר "אנחנו לא נפגע בך..." הוא הוסיף במבט מודאג למראה פניה של אשלי

"מי אתה?" שאלה אשלי

"אני צריך שתעזרי לו...הוא נדקר והוא מאבד דם"

אשלי סימנה לו לבוא אחריה.היא הלכה בבית בבטחון ובמהירות למרות שהיה חושך וכמעט לא היה ניתן להבחין בכלום

תוך כמה רגעים הם הגיעו עם הפצוע אל המיטה שלה.

"איך ידעת שאני פה?" שאלה אשלי בחשד ולקחה מספריים גדולות תוך כדי שהיא מדליקה את הנר שפיזר אור קלוש

"ביקשנו עזרה מבעלת החנות שבפינה של הרחוב.היא אמרה שהיא לא יכולה ושלחה אותנו לפה"

אשלי התנשפה בכעס.'איך יכלה גרטה להסגיר אותה פשוט כך?' חשבה והחלה גוזרת את הגלימה שלא הייתה ניתנת לפתיחה בצורה אחרת כל עוד הפצוע שכב

"לך תרתיח מים במטבח ותוריד אותם הנה" ביקשה ממנו אשלי "יש מים בחבית שעל השולחן"

היא הסירה בידיים רועדות את הגלימה חושפת את גופו של הפצוע

כתם דם נראה באזור ביטנו,מכתים לגמרי את החולצה הלבנה שלבש .על המכנס שלו נראו טיפות דם רבות

זה היה נראה פצע נשיכה נוראי ולא כמו דקירה.כשעיניה המשיכו לשוטט הבחינה בפצע פעור בגסות.זה היה נראה שניסו לחורר את המותן של הפצוע  ולא לדקור אותו

כשהסירה את הגלימה שלו לגמרי הבחינה שהוא בהכרה.היא הדליקה עוד נר וקירבה אותו אל פניו

עיניו היו עצומות.שיערו השחור שהגיע באורכו מעט אחרי אוזניו היה סתור

נשימות שקטות יצאו מבין שפתיו הפסוקות והעבות יחסית לשפתיי גבר.תווי פניו היו עדינים אך זה לא פגם בגבריותו המודגשת

אשלי החלה גוזרת גם את החולצה ופתחה אותה לרווחה חושפת את חזו השרירי והלבן.מחשבותיה התעופפו בראשה כשהבינה שהוא נראה גדול יותר ממנה.בערך בן 24

הפצע שהיה גדול והרתיע אותה מעט והחזיר את המיקוד שלה רק לעזרה.היא חשבה שתוכל לעזור לו.לפחות כך היא קיוותה

לא היה לה הרבה ניסיון.היא התלוותה לא מעט פעמים לפני הקרב הנוכחי אל דודה  לטפל בפצועים שהיו בהתקפה הקודמת ולכן כבר ידעה דבר או שניים

לא פעם האנשים ריכלו שאין זה יאה לנערה צעירה כמוה לעסוק בדברים כאלה אך לאשלי זה לא היה אכפת

דודה שהיה מהמעמד הגבוה תמיד אמר לה "תעשי מה שאת רוצה ושידברו כמה שירצו"

אשלי ידעה שלא יהיה חכם לבחון את האנשים ולכן שמרה על הלבוש הרשמי שלה,שמלות צנועות ומהודרות יחסית ולא פטפטה עם הלקוחות

אשלי קמה ומיהרה אל תוך הבית שומעת את הבחור שהיה במטבח מבעיר אש

היא עלתה לקומה השנייה ופתחה במהירות את הארון עם הפדים הלבנים והרכים.לוקחת גם כמה תחבושות לבנות שתמיד היו שם

היא לא ידעה אם דודה השאיר את ציוד החירום שלו.היא התפללה שכן

כשהגיעה לחדרו המהודר נכנסה אל תוך החדרון הפנימי יותר וניגשה אל המקום המוסתר

התיק היה שם.היא לקחה אותו במהירות ורצה יחפה במדרגות

כשהתקדמה אל המטבח לראות אם המלווה של הפצוע מסתדר,אור האיר את המטבח.אש דלקה תחת הסיר הגדול .

אשלי ראתה שהתריסים מוגפים והרגישה הקלה

היא התקרבה עוד קצת אל הבחור שכרע מול האש עם גבו אליה

אשלי הזיזה כיסא והבחור קפץ לכיוונה עם סכין שלוף

עיניה של אשלי נפערו והיא החניקה קריאת בהלה בעודה הולכת לאחור בחשש

"מצטער" חייך הבחור "פחדתי שזה אולי מישהו אחר"

אשלי הביטה בו בעיון " רודפים אחריכם?" היא שאלה בקול קר

הבחור הסתובב שוב אל האש והתעסק בה על יתר המידה

"תוריד את המים כשיהיו מוכנים" היא אמרה כשלא קיבלה תשובה ולקחה את התיק עם התחבושות והפדים יורדת בשקט אל המרתף

אנקות הפצוע שנשמעו היטב גרמו לה להזדרז אל המרתף

אשלי פתחה את התיק וחיפשה את בקבוקון המורפיום אך לא מצאה אותו.כנראה שדודה לקח את כל התרופות בתיק ליתר ביטחון.למזלה ידעה היכן יש חומר חיטוי בארון שלה ולקחה אותו מבעוד מועד

תחושה מוזרה מילאה את אשלי,היא הרגישה שמביטים בה.כשהרימה את מבטה נתקלה בעיניים אפורות גדולות שהביטו בה במבט חודר תחת גבות עבות אך מסודרות היטב.צורה טבעית מדהימה של יופי לא נפוץ

"עוד מעט הוא בא" היא מלמלה אליו כאילו מנסה להרגיעו למרות שלא אמר דבר

הוא עצם את עיניו ונשך את שפתו מתחיל להתנשם.

צעדים נשמעו והבחור הגיע עם המים בקערה גדולה מחרס

הוא הניח את הקערה לרגלי אשלי והיא החלה מנקה את הפצע בעוד הבחור שעמד ליד המיטה עקב אחר מעשיה

תוך רגע החלה לתפור את הפצע בעוד הפצוע פולט אנחות כאב.אשלי ידעה שהוא סובל כיוון שלא קיבל מורפיום אך לא הייתה להם ברירה אחרת

היא החלה לחבוש אותו נוגעת בעורו שאיבד את חומו כנראה מאיבוד דם.מגע עורו גרם לה לעקצוצים מוזרים בגופה

כשחיפשה סיכות ביטחון כדי לסגור את התחבושת גילתה בקבוקון קטן של מורפיום בקצה התיק

אשלי רצה אל ארון דודה וחיפשה מזרק

כשלקחה את זרועו של הפצוע קפץ המלווה שלו "מה את עושה?" נבהל

"מורפיום" היא סיננה ורצתה להזריק לו את החומר תוך כדי שהיא מכסה אותו.

"אין צורך!" גנח הפצוע.אשלי גלגלה את עיניה ולא הבינה למה בדיוק הוא מנסה לשחק אותה גיבור

"איך קוראים לך בכלל?" ירתה לכיוון הבחור שעקב אחרי מעשיה ולא זז מליד המיטה

"ג'ון.אני מצטער.לא הצגתי את עצמי עלמתי.פשוט..." הוא הוריד את ראשו

"אז הנימוסים חזרו אליך ג'ון" אמרה אשלי וסגרה את התיק לוקחת את הפדים ספוגי הדם וניסתה להרים את הקערה הכבדה

"תני לי לעשות זאת" הוא אמר ואשלי החלה לעלות עם הפדים ספוגי הדם

אחרי שסידרו הכל ובדקו את שלום הפצוע שנרדם הם ישבו בסלון החשוך ושתו תה לאור נר קטן

אשלי לא האמינה שהיא נקלעה למצב כזה

"מי אתם?" היא שאלה אחרי שתיקה ארוכה.הבחור המשיך לשתוק

"יש לי זכות לדעת!" היא הטיחה את הספל שלה בחוזקה  על השולחן מביטה בו בעקשנות

"אני צריך ללכת.תצטרכי לטפל בו .אני אשתדל לחזור הכי מהר שאפשר ואסור לאף אחד לדעת שהוא פה" ג'ון קם ולקח את מעילו

אשלי הייתה המומה.לרגע מרוב כעס יכולת הדיבור שלה נפסקה

"למה אתה חושב שאני אעשה זאת?" נשמע קולה כשהחל ללכת לכיוון הפתח ממנו הוא נכנס לבית

ג'ון נעצר וחזר אל השולחן לאט

"מיס אשלי.אנא ממך" הוא הביט בה במבט שהיה בו מעבר לתחינה.היה בו משהו מצווה והפנה לה את גבה,הולך

"ג'ון! איני יכולה לעשות כלום אם אני-" אשלי שמה לב שהיא מדברת לעצמה

היא קמה במהירות אל הדלת אך זו נסגרה מזמן.

ג'ון הלך בלי להשאיר שום הסבר.אשלי נאנחה וירדה לאט אל המרתף

הפצוע שכב רגוע למראה על המיטה.

אשלי חשבה שאילולא ידעה שתחת השמיכות הוא פצוע היה אפשר לחשוב שהוא ישן שנת לילה שלווה

היא עמדה לידו ובחנה את פניו בלי חשש.יודעת שהיה בטוח יותר אם הייתה מזריקה לו את המורפיום

אשלי קיוותה רק שהפצע לא יזדהם.היא ידעה שלא היו לה תרופות למקרה כזה

ידה גיששה אחרי הפמוט שהיה לידה לא מסוגלת להפסיק להביט בפניו.אור הנר שאשלי קירבה אליו גרם לה לראות את פניו יותר בבירור

אצבעה עברה על פניו בעדינות,מרפרפת.היה בו משהו מרגיע.למרות שלא הפסיקה לדאוג לו

קולות הלחימה נשמעו יותר עמומים כאילו התרחקו מהאזור של השכונה שלה

אשלי לקחה בעייפות את השרפרף מעץ שהיה בפינת המרתף והניחה את ראשה על צד המיטה.לא נוגעת בפצוע

לאט הרגישה איך הלאות אופפת אותה אך לפני שהספיקה לעשות משהו נרדמה

יד ליטפה את ראשה של אשלי בעדינות

אשלי נהנתה מהמגע לכמה רגעים עד שהבינה שמשהו אינו כשורה

היא הזדקפה במהירות מביטה בפצוע שהתעורר והביט בה

"שלום..." היא לחשה אליו אחרי שלא אמרה דבר

"תודה" הוא חייך חיוך צחור שיניים,קולו היה עמוק והעביר באשלי רטט של עונג מוזר

"לא הייתה לי ממש ברירה" היא אמרה נאנחת "איך אתה מרגיש?" הביטה בו בעיון כאילו מודאגת אך הסיבה האמיתית הייתה שאינה יכלה שהפסיק להביט בו

"אני בסדר.תודות לך" הביט בה בחיוך

"צריך להחליף לך את התחבושות" אמרה אשלי וקמה מהשרפרף.הוא הביט בה והנהן

אחרי כמה דקות עמדה אשלי מולו עם מים חמים תחבושות נקיות חומר מחטא ומצעים נקיים

"תני לי לעשות זאת" הוא ביקש

"לא...עדיף שלא תתאמץ" היא החלה להסיר את השמיכה

הוא תפס בידה בעדינות "תני לי לעשות זאת"

"למה?" שאלה אותו ,לא מבינה

"אני מעדיף ככה" הוא חייך אליה ולקח את התחבושות מידה וגם את חומר החיטוי

"זה לא כואב לך?" היא שאלה דואגת בעודה מניחה את המצעים על המיטה

"זה בסדר" אמר "תוכלי לצאת בבקשה?" ביקש ממנה ועקב אחריה עד שעזבה את החדר

אשלי הלכה אל המטבח עוברת דרך הסלון.חלק ממנה קיווה שאולי ג'ון חזר אך רק אור קלוש נכנס דרך התריסים המוגפים

ואיתו ההבנה שהבוקר עלה

בעייפות מה פתחה את המזווה בודקת את המצב האוכל.היא ידעה שתצטרך להביא לו אוכל מזין כדי שגופו יתחזק והוא יתרפא במהירות

היא לקחה מגש עץ שמצאה אחרי שדודה הטיל  על המשרתים להכניס את כל כלי הכסף אל תוך מחבוא לשעת צרה.המשרתים עזבו והכלים נשארו סגורים במחסן

אשלי לקחה תפוח ובשר מיובש עם לחם .היא ידעה שלא נשאר לה הרבה אוכל אך זה לא היה לה חשוב עכשיו.

היא לא אכלה הרבה והעדיפה שהאורח שלה יאכל ויתחזק

אשלי הרתיחה מים לתה וחיכתה.אחרי זמן מה ירדה עם המגש אל המרתף

היא ראתה את התחבושות המלוכלכות בצד המיטה.האורח שלה שכב והביט בה נכנסת

"חיטאת טוב את הפצע?" שאלה מניחה את המגש על הכוננית

הוא הנהן והביט במגש "הבאתי לך אוכל" אמרה אשלי קמה אל המגש

"אני לא רעב" הוא אמר במבט מתמרד

"אתה צריך לאכול" אמרה אשלי ולקחה את התפוח האדום מושיטה לו אותו

"אני מעדיף לשתות" אמר והביט בספלים

אשלי הושיטה לו ספל בחיוך והתיישבה בקצה המיטה הגדולה שלה לוגמת מהתה החם

"אז מה שימך?" שאלה אותו וראתה שהוא מחמם את ידיו בחום שהורגש דרך דפנות הספל

"ג'יימס" הוא חייך

"ג'יימס..." חזרה אשלי על שמו וחשה חום שוטף אותה.היא השפילה את מבטה וקיוותה שהוא לא הבחין בסומק הלא מובן שפשט בלחייה

"את אשלי" הוא חייך אליה בוחן את פניה בעדינות ואת עיניה הגדולות שנראו תמימות מעט

שערה החום גלש אל גבה .היא עדיין הייתה עם החלוק שהתעטפה בו

אשלי עקבה אחר מבטיו והבחינה שחלוקה נפתח מעט מגלה את התחרה שהייתה על כותונת הלילה שלה

עורה נחשף יותר ממה שהייתה רוצה.היא הביטה בו וראתה שמבטו לא סר ממחשופה.אשלי לא אמרה דבר ונהנתה לרגע ותשומת ליבו למרות שבנסיבות אחרות הייתה צועקת עליו

"איך אתה יודע?" שאלה

"אולי כדאי שתלכי להחליף בגדים ולטפל בעצמך?" הוא אמר בחיוך

"בסדר.אבל אתה חייב לאכול את התפוח לפחות!" לא התכוונה לוותר.הוא הנהן מובס והביט בה יוצאת מהמרתף הקטן משאירה אותו לבדו לא לפני לקחה את המצעים המלוכלכים איתה

כשהגיעה לחדרה הציצה דרך החלון.מסיטה מעט את הוילון הכבד.הרחובות נראו ריקים למעט אנשים בודדים שהעזו לצאת לבחון את ההרס שהשאיר הקרב בעיר

אשלי הגיפה שוב את הוילון ופנתה אל ארונה.היא הוציאה שמלה מהודרת שלה וחשופה מעט ופנתה אל קערה שהייתה עם מים שמילאה אתמול

אחרי ששטפה את גופה בסמרטוט נקי שטבלה במים הזכים סירקה את שיערה ולבשה את השמלה שהחמיאה לגופה החטוב

המצעים היו על הרצפה בחדרה.אשלי הכניסה אותם לתוך ארגז עץ קטן שבו שמה גם את בגדיו של ג'יימס שהיו ספוגים בדם עם התחבושות וכל מה שניכתם בדמו .את הארגז דחפה תחת כוננית הגדולה וציינה לעצמה לשרוף אותו בהזדמנות

היא התבשמה מעט וירדה אל המרתף שוב מוצאת את ג'יימס באותה התנוחה

הוא הביט בה וחייך בעודו בוחן כל פרט בגופה "זה לכבודי?" הוא חייך "לא היית צריכה"

"אל תחמיא לעצמך" אמרה בקול קריר "לא אכלת" אשלי הבחינה במגש שנשאר ללא שינוי ואף כוס התה שלו הייתה מלאה

"אני אוכל אחר כך.יש לך חולצה להביא לי?" שאל

"כבר מביאה לך" אמרה אשלי ופסעה עדיין יחפה אל חדר דודה,לחפש חולצה לג'יימס

אחרי זמן מה חזרה עם חולצה לבנה פשוטה ומכנס שלא הייתה בטוחה שיתאים לו

היא מסרה לו את הבגדים ויצאה

אחרי רגע ג'יימס צץ מולה עם לבוש מחזיק את המכנס בידו,מפחד שייפול

אשלי פרצה בצחוק למראה המגוחך של ג'יימס

הוא חייך במבוכה שניכרה בפניו לרגע והתקרב אליה

"מה את צוחקת?" הוא התקרב אליה.צמוד כ"כ עד שיכלה להרגיש את נשימותיו

אשלי הרגישה שאינה יכולה לנשום מרוב התרגשות.היא הביטה בעיניו של ג'יימס שהיו נעוצות בעיניה

חיוכה נמחק והיא כחכחה בגרונה

רעש נשמע מהדלת הראשית של הבית.ג'יימס הביט לכיוון מעלה ומשך את אשלי אל תוך המרתף במהירות

תוך כדי שהוא דוחף אותה לכיוון הארון וניגש אל המיטה ולוקח את הכוס הריקה של אשלי  וזורק אותה אל הארון.צעדים גסים נשמעו מלמעלה .אשלי נראתה מבוהלת

"איפה הבגדים עם הדם?" שאל אותה ג'יימס בעודו דוחף אותה לפינה האפלה בין הארון לקיר

"בתוך ארגז סגור מעץ בחדר שלי" ענתה אשלי בלחישה מרגישה איך הוא נכנס גם בין הארון לקיר.

קרוב אליה,צמוד עד כדי כך שנשימותיו הורגשו על פניה

אשלי פחדה שתכאיב לו ולכן נצמדה כמה שיותר אל הארון.ג'יימס התכופף לפתע ואסף את שולי שמלתה של אשלי כדי שלא יבלטו מחוץ לגבולות הארון שמאחוריו הסתתרו

הצעדים נשמעו יותר ויותר קרובים.אשלי הרגישה את הפחד ממלא אותה.היא עצמה את עיניה בחשש מרגישה איך גופו של ג'יימס נצמד אליה יותר

"ששששש" היא שמעה אותו לוחש.כשפקחה את עיניה פניו היו קרובים אל פניה כ"כ שקצה אפה נגע בלחיו

נשימותיה של אשלי הואצו

ג'יימס חיכך אל לחיו נגד אפה ושפתיו התקרבו לשפתיה של אשלי

"די מתוקה.אל תפחדי" הוא לחש כששפתיו נוגעות בשפתיה עם כל מילה.אשלי עצמה את עיניה והתמכרה לתחושה הנעימה שהשכיחה ממנה את הכל

"אם את רוצה שאשק לך פשוט תגידי..." חייך חיוך ממזרי ושאף לתוכו את נשימותיה המהירות

צעקות עמומות נשמעו מלמעלה ואז הצעדים נחלשו ונעלמו כליל

אשלי הרגישה מבוכה ורצתה לצאת מהמחבוא המאולתר אך ג'יימס מנע ממנה לזוז

"חכי" הוא לחש והקשיב לשקט ששרר בעוד ידו ליטפה את צווארה של אשלי בטבעיות מוחלטת

אחרי שהבין שאין עוד אף אחד בבית הוא הביט באשלי שהחזיקה את ידו מרימה אותה בעדינות ממנה

"אשלי.." הוא לחש ונשק לה לפתע בעדינות.שפתיו המלאות עטפו את שפתיה האדמדמות תוך כדי שידיו ליטפו את גופה

הוא נצמד אליה יותר .גופו מוחץ את גופה חזק ונשיקתו הופכת  חזקה יותר

אשלי הרגישה את לשונו בתוך פיה והתענגה על טעמו

הוא התנתק ממנה לפתע.מותיר אותה קצרת נשימה והמומה

הוא יצא ראשון מבין הארון לקיר ומשך אותה אליו

"בכל החולים שלך את נוגעת כשהם תחת השפעה של כאב מעלף?" הוא לחש לה מצמיד אותה אליו

"מה...אני לא...מה?" מלמלה אשלי נבוכה

"את יודעת שזה נקרא ניצול" הוא חייך אליה

"אתה הראשון שטיפלתי בו" אמרה אשלי מתבלבלת

"אה..אז רק לי הבאת  יחס כזה מיוחד?" אחז בראשונה בעדינות וקירב את פניו לפניה

"לא...איך הרגשת?" היא שאלה אותו

"פשוט הרגשתי.לא ישנתי כלל" הוא אמר

אשלי הניחה יד על ביטנו לרגע אבל אז נזכרה שהוא פצוע והסירה אותה מיד אך למרבה הפתעתה היה נדמה שהנגיעה שלה לא הזיזה כהוא זה לג'יימס

אשלי הרימה את חולצתו של ג'יימס,עיניה בחנו את התחבושות שנראו נקיות לגמרי ללא טיפת דם

היא הייתה מופתעת.היא הביטה בג'יימס שהחזיר לה מבט לא ברור אך לא אמר דבר

היא פתחה את סיכת הביטחון ופשטה לאיטה את התחבושת מגופו של ג'יימס

ג'יימס לא אמר מילה ולא הפריע לה במעשיה

כשירדה התחבושת כולה מסביב ג'יימס אשלי הייתה המומה

היא הביטה במקום שבו ידעה שנפצע ולא האמינה למראה עיניה

גופו היה בריא לגמרי.ללא פגע וללא זכר לפציעה או לתפרים

"אבל...אני...אני תפר-" מלמלה אשלי ומיששה את המקום שהיה אמור להיות הפצע

"איך?" היא שאלה והביטה בג'יימס

"לא יודע יקירתי.כנראה שיש לך ידי פלא" הוא חייך אליה והוביל אותה למיטה

"ג'יימס...זה לא הגיוני!" היא התקשתה להפנים "מי אתה?" הביטה בו לרגע בחשש

הוא התקרב אליה.עיניו גרמו לאשלי הרגיש בטוחה בקרבתו אך הדברים המוזרים שקרו ועצם זה שהיא לא ידעה מי הוא גרמו לה להתרחק ממנו

"אשלי...אל תגידי לי שאת מפחדת ממני" הוא לחש לה מחבק אותה

אשלי לא זזה.קרועה בין הרצון להיות בזרועותיו אך גם הפחד שהחל לכרסם בה גרם לה לקפוא

"אני לא אעשה לך שום דבר רע.את הצלת את חיי" הוא חייך אליה וחיזק את חיבוקו

שפתיו פיזרו נשיקות על כתפה החשופה והתקדמו אל עבר צווארה.הוא השתהה מעט והריח אותה עמוק

אשלי חשה קשיחות מסוימת לפתע בגופו ואת אצבעותיו לופתות אותה והבינה שהוא עדיין חלש

כשהגיע לזווית פיה עם פיו העביר את לשונו על שפתיה הפסוקות ,חש את נשימותיה החדות

ידיו פתחו את סוגרי שמלתה בזריזות .אשלי הרגישה את שמלתה מתרופפת אך לא עצרה בעדו

אצבעותיו של ג'יימס הפשיטו אותה לאט משאירות אותה בתחתונים בלבד

אשלי עמדה מולו נבוכה וסמוקה.הקור הורגש במרתף וגרם לצמרמורות בגופה

ג'יימס השכיב אותה על המיטה עולה מעליה.גופו עטף את גופה בעודו מביט בה.למרבה הפתעתה של אשלי חום גופו לא השתנה מאז שהגיע והיה עדיין קר אבל חום גופה שהחל לבעור בה עקב מגע גופו על גופה גרם לה כמעט ולא להרגיש בזה

אשלי הכניסה את ידיה תחת חולצתו .מרגישה את שריריו ועורו הנעים

היא הורידה ממנו את החולצה בעזרתו וידיה הפשיטו תוך רגע את פלג גופו התחתון

ג'יימס נשאר ערום לגמרי,נצמד אל גופה במלואו.אשלי עצמה את עיניה מהתענוג שמילא אותה ממגע גופו על גופה.בלי מחיצות.

ידיו של ג'יימס עברו על כל גופה.מלטפות ומענגות תוך כדי שפניו צמודים לפניה

אשלי הרגישה שכל חששותיה נעלמו.היא התמסרה לחלוטין למגעו של ג'יימס

ידיה היו על גבו כשהרגישה איך זכרותו מתעוררת ומתחככת בה

אשלי חיבקה אותו חזק והתנשמויותיה התחזקו.ידיה ליטפו את כתפיו החסונות ועברו בשיערו החלק והרך

ג'יימס חש ברטיבותה של אשלי ובפטמותיה הזקורות והקשות שהתחככו בגופו

"היית לפני זה עם גבר אחר?" שאל אל תוך אוזנה בלחישה

אשלי הנידה בראשה ופלטה אנחה כשג'יימס לפת את החזה שלה ולש אותו בעדינות תוך כדי שהוא ממולל את הפטמה בין אצבעותיו

פיו עטף את הפטמה ואשלי הרגישה את שיניו נסגרות עליה בעדינות תוך כדי שידו יורדת דרומה אל בין רגליה

גופה החל להתפתל בלי שליטה כשידו עברה שוב ושוב על הכפתור הקטן שהיה בין רגליה

צעקת עונג פרצה מפיה כשאצבעו חדרה לתוכה בעדינות.גופה החל לרעוד

"ג'יימס" היא אמרה את שמו בנימה מתחננת

ג'יימס פיסק את רגליה והתמקם מעליה .אשלי עצמה את עיניה ושאפה את ריחו לתוכה.מתכוננת לבאות.מוכנה לקבל אותו ,משתוקקת אליו

ג'יימס הביט בעיניה שנפקחו אליו לאט ושקעו במבטו

לאט לאט אשלי הרגישה איך קצה זכרותו הקשה מגששת בין רגליה,באזור הכי חם בגופה.

איברו טבל בנוזל בעונג שהיה בין רגליה חודר יותר ויותר.אשלי החלה מתנשפת ולא יכלה להסיר את מבטה מעיניו של ג'יימס

כאב מוזר שטף את גופה אך היא קיבלה אותו באהבה

ג'יימס נשק לה בכוח כשחדר לתוכה.צעקתה נבלעה בתוך פיו כשהרגישה שהוא ממלא את כולה

פיזית ונפשית.מבטו מילא את נשמתה והיא החלה גונחת כשאגנו החל לנוע יותר במהירות.נכנס ויוצא

ג'יימס הרגיש איך אשלי עוטפת אותו כל פעם שחדר אליה שוב ושוב

עונג שטף את גופו.אשלי שרטה את גבו בחוזקה וקולות הנאה בקעו מגרונה

גופה נשטף בהנאה ענקית כשגופה התקמר מעל המיטה.כמו מתמתח עד הגבול

ואז,אשלי הרגישה התפוצצות פנימית ששוטפת אותה וגל הנאה חזק טלטל אותה

ג'יימס חש איך נוזליה משפריצים על איברו והרגיש שאינו יכול להתאפק יותר

הוא יצא ממנה ומטח נוזל לבן נורה מאיברו אל ביטנה של אשלי

אשלי שכבה על המיטה שולחת יד אל החומר הלבן שנשפך על גופה

ג'יימס הביט בעיניה המחייכות אליו

זרועותיה נפתחו לקראתו והוא חיבק אותה,נשכב לידה,ידיו לא הפסיקו ללטף את גופה העדין והרך

הוא עלה אל המטבח ולקח כד מים קרים וירד בחזרה אל המרתף מוציא מהארון שעמד שם בד לבן שהטביל במים וניקה בעזרתו את אשלי

אשלי צחקקה קלות כמו שיכורה מאושר "זה קר" מלמלה

"אני כבר מחמם אותך" לחש לה ג'יימס בקולו העמוק והחם

אחרי שניקה את אשלי נשכב לידה מחבק אותה חזק לאחר שעטף אותה עד שנרדמה.ידיו לא פוסקות ללטף אותה לרגע

אשלי התעוררה אחרי זמן מה.ידה גיששה אל צד המיטה אך רק מגע קר של סדין נגע בידה

היא פקחה את עיניה והביטה סביב.הכל נראה אותו הדבר אך ג'יימס לא היה

אשלי קמה מהמיטה במהירות והשתחלה אל השמלה הכי מהר שיכלה עולה בזריזות אל הבית,לא טורחת לסגור את השמלה

הרהיטים בבית לא היה במקומם.היה נראה שמישהו הזיז אותם מעט "כנראה אלה שבאו לכאן אתמול" מלמלה אשלי

חיפושיה לא הניבו תוצאה.היא עלתה לקומה השנייה אך גם שם ג'יימס לא היה

אשלי נגשה אל חדרה במטרה להחליף בגדים

כשהציצה מתוך סקרנות אל תחת הכוננית הגדולה הבחינה שהתיבה לא הייתה שם.

*לאחר כמה ימים*

העיר ידעה כמה ימי שקט ואשלי העיזה לראשונה לצאת מביתה אל החנות לקנות אוכל

ברחובות עדיין ניכר ההרס וחלקי בתים נפגעו

אשלי קיוותה שמניין ההרוגים קטן מפעם שעברה.כשהגיעה לחנות של גרטה אשלי הזעיפה פנים כשנזכרה איך גרטה הסגירה אותה

שוב תהתה לאן ג'יימס היה יכול להעלם.מלבד הגעגוע לא נשאר לה כלום ממנו

אשלי פתחה את דלת החנות וגרטה הביטה בה עם מבט הקלה בעיניה

"אשלי..דאגתי לך נורא.את בסדר?" רצה אליה גרטה

"כן גרטה.אני בסדר.מה שאני לא מבינה זה איך יכולת להגיד לזרים גמורים שאני בביתי כשכולם חושבים שבעצם איני בבית?"

"מה..?" שאלה גרטה מבולבלת "מה קרה לך אשלי?" הביטה בה בחשש

"את שלחת לביתי מישהו פצוע שאמר לי שאת אמרת לו שאני יכולה לעזור לו"

"זה לא נכון אשלי יקירתי.הם באמת באו אליי.אבל אני אמרתי להם שאיני יכולה לעזור להם.פחדתי"

אשלי הביטה בה מבולבלת "אבל ג'ון...ג'ון אמר לי..."

"אולי הם קרא את מחשבותיי" פרכה גרטה את ידיה בייאוש

"גרטה אל תהיי מגוחכת.איך הם יכולים בכלל לקרוא מחשבות?אין מישהו שיכול!" אמרה אשלי והעבירה את הסל שהחזיקה לידה השנייה

"אולי הם כן אשלי חמודה..את לא יודעת מי הם?" קולה של גרטה רעד

אשלי הביטה בה מחכה

"יש רק מעט אנשים שמכירים אותם.זה היה ג'יימס.בנו של הנסיך" אמרה גרטה בשקט כלוחשת סוד

"איזה נסיך?" לא הבינה אשלי

"הנסיך ריאן ג'ונס פאנסנט" נרעדה גרטה

"מי זה?" שאלה אשלי

"זה הערפד שהרשויות מנסות לתפוס למרות שיש מעטים שראו אותו.גם הבן שלו ערפד"

סלה של אשלי נפל לרצפה

גרטה אמרה משהו אך אשלי כבר לא שמעה

חלק ב הוא הפוסט הבא