לא משנה כמה שיחות אני עושה עם אמא, שיחה נחמדה יותר, או פחות חביבה
אתמול זה היה השיא
היא לא נתנה לי להפגש עם חבר שלי, כי הייתי צריכה להתכונן למבחן, אבל מה כל היום?
שעה שעתיים זה נראלי בסדר, אז הוא בא
נפגשתי איתו, ואמא לא ידעה
ושוב, איך לא היא תופסת אותי בשקרים
איפה היית? אצל חברה
שקרנית
באמת!
תראי את הפלאפון
היא קראה הודעה "אני אהיה אצלך בערך בשתיים וחצי"
שיט
זהו, הפכתי לשקרנית פטולוגית
אבל אני לא בנאדם כזה
אני לא אחת שמשקרת
אני מרדנית
היא אמרה לי לא, אבל שמתי זין
ניפגשתי איתו
הכעס של אמא הגיע לשיאו
פעם הלא יודעת מה שהיא תופסת אותי על שקר
"לא נמאס לך?" היא שואלת שוב ושוב ושוב
"איך אני יכולה להמשיך להאמין למשהו שיוצא לך מהפה?" והיא צודקת
הרסתי את מעגל האמון
בניתי לי חומות עם שקרים, בניתי אחד, ועליו שמתי עוד אחד
עד שאמא שברה וניפצה את החומה, ופתאום הייתי חשופה
איזה בושה.
היא אמרה לי שהיא רוצה שאני אפרד ממנו
לא, לא היא לא אמרה
היא ציוותה
להיפרד ממנו?
מבנאדם שכלכך חשוב לי?
בנאדם שאני כלכך אוהבת?
לא היא לא עשתה לי את זה
במקום להיות שמחה ביומהולדת שלי
קמתי היום בבוקר עם עיניים נפוחות מבכי
אני נראת זוועה
דיברתי איתו אתמול בטלפון, כי היא לא נתנה לי להפגש איתו ולהגיד לו את זה פנים מול פנים
אז אמרתי לו, דרך מילמולים ובכי
הוא ביקש והתעקש לדבר עם אמא
אז ננתי לו
הם דיברו ודיברו אבל שום דבר
אמא עקשנית, אבל הוא עוד יותר
אמא אמרה לו "הדבר היחיד שיצא לי להבין מהשיחה הזאת זה שאתה לא מוותר בכלכך קלות על הקשר שלכם, וזה מראה לי כמה אמיתי וכמה אתה אוהב אותה, אבל היא חייבת הפסקה, היא כבר לא אותה הילדה"
אמא גילתה שאני שוכבת עם חבר שלי, היא גילתה שאני שותה ומשתכרת, ותופסת אותי שוב ושוב על שקר.
איך זה נראה?
התדמית שלי הפכה למגעילה.
אז היא חושבת שלהפרד מחבר שלי יחזיר אותי למסלול שהייתי בו לפני שהייתי עיוורת מהאהבה.
לא חושבת שזה נכון.
התעקשתי וגם הוא המשיך, בסוף סוכם שאנחנו "בהפסקה"
לקחו לי את הפלאפון.
אני לא יכולה לתקשר איתו, חוץ מהמחשב
מה זה שווה בלי לשמוע את הקול שלו?
זה ברור שאני אתקשר אליו מחברה, ושהקשר שלנו לא יתנתק
אני לאיודעת כמה זמן אני אצליח להחזיק ככה.
כואב לי.
למה זה היה חייב להגמר ככה?
בשיחה חטופה בטלפון, בעודו שומע את הבכי שלי, בידיעה שהוא לא יכול לחבק אותי.