החיים בירוק

חברים יקרים שלי,

יש כמה דברים שאני מנסה להגיד לכם

כבר כמה זמן,ובגלל שבאמת אין לי את

הלב להגיד את זה כשאני רואה אתכם כלכך

מאושרים ביחד,אז אני שותק,

אולי במקום לשתוק אני פשוט אכתוב כדי שזה יצא.

אדי,

אני כל כך מאושר בשבילך אחי,

באמת שמגיעה לך האהבה הזאת.

ורואים שאתה מאוהב,רואים שאתה שמח,

ושאליס היא כל עולמך,ואני מקנא אחי,באמת.

אבל תבין חבר,אני לא יכול לשמוע אותך מדבר עליה,

אני לא יכול לשמוע אותך מספר על כמה שאתה

מאוהב בה ומה היא עושה לך,כי זה מזכיר לי

מישהי ששנינו מכירים,מישהי שאני מרגיש אליה דברים

שפשוט אסור לי להרגיש אם אני רוצה באמת לזכות

באהבה שיש לך ולאליס.

אליס,

אמרת אז שאני כן עושה טוב לאנשים אחרים,

ושאני עוד אמצא את מי שתעשה לי טוב כמו שמיכל

עשתה לי.

אני מעריך באמת את האכפתיות ואת הדאגה שלך,

את בחורה מקסימה ואני שמח שיש לי אותך כידידה,

אבל את לא מבינה כנראה מי אני אם את אומרת לי

שאני צריך להיתפס במשהו אחר,את לא מבינה כמה

קשה לי לעזוב.

שאלת אותי למה פתאום כולם התרחקו ממך ומאדי

רק בגלל שנהייתם יחד,

אמרתי לך שאני לא יודע למה זה קורה אבל זה קורה פשוט באופן טבעי.

ובכן,אני יודע למה זה קורה לי,למרות שאת לא שמה לב

שהתרחקתי.

אני פשוט לא מסוגל לראות חבר כל כך קרוב משיג את

מה שחפצתי בו כל כך הרבה זמן,בנוסף,אני

לא מסוגל לראות את אדי ואותך בעיניים דומעות..

אני לא רוצה לראות אתכם מתושתש,

אז אני מעדיף פשוט לראות

אתכם פחות.

ולך מיכלי,

את הבכי והכאב לא הצלחתי לעצור

כשהתנתקנו,כל מה שעשיתי זה הוספתי

לזה געגועים ורגשי נחיתות.

התחלתי כבר להשלים עם העובדה שאת החלום

שלי אני אולי לא אגשים,זה לא מונע ממני

להמשיך לחלום אותו בדמותך.

כבר שכחתי איך זה מרגיש להיות איתך,אבל

לא שכחתי איזה חיוך זה העלה לי על הפנים.

פתאום אני בחצי שנה האחרונה,ואני מסתכל אחורה,

ונזכר בכל כך הרבה דברים,אבל שום דבר הוא לא

חזק כמו פשוט לשבת ולדבר איתך על כל מה שאפשר.

ניר,

איפה הימים שבהם חייכת?

איפה הימים שבהם האמנת?

ובכן,כנראה שחלף הקיץ ובכל זאת הגיע החורף.

יש הרבה מה להגיד,

עכשיו זה לא ממש הזמן.

אבל חשוב לי להגיד שאני אחזור משום מה