הגעת האורחים, החיוכים על הפנים, היין שנשפך, הסיפורים היפים וההרגשה של ביחד. כולם מתאספים לרגע קט לערב אחד. סעודה אחת של משמעות. יש שאומרים יציאה מעבדות לחרות. איש לא פוצה פה והס מלהזכיר את הקול המתנגן לו בשקט ונבלע בין בליל הצלילים.

הבדידות, הצביעות רדיפת החומר וכהות החושים נאלמים דום בפי כולם. הם משפילים מבטם ומתכנסים בלבבות האנשים. איש לא הזמין אותם למסיבה הם ממש לא רצויים כאן "אין אנחנו שייכים לכאן" הם אומרים לעצמם, "הכיצד טעינו. רק שיגמר כבר ונחזור לשעבוד האמתי. נחזור לחיי היום יום. נחזור למציאות. כאן הכול משחקים במשחק בו אנחנו לרוב מנצחים".  

האנשים מפטפטים, צוחקים, מלהגים ושרים על יציאה מארץ מדבר לחיים. כקהל שבוי בקסם החג הם יושבים סביב שולחן ומתהוללים לעצמם בערב אחד. הם אינם מביטים בחדר ואינם מניחים לעצמם לבחון באמת הקורה סביבם. איש מהם אינו מקשיב לרחשי החירות שבאה לבקר. איש מהם לא באמת מדבר. הם אינם מבחינים באורח הזר, הדמות שהתמקמה במרכז השולחן באופן מוזר. כנסתרת מן העין הם מתעלמים מקיומה, אך לא פעם הם קוראים במעין לגלוג את שמה.        

והעבדות מעבר לדלת נזכרת בערגה, בחיי היום יום הקשים ובליבה הרבה חדווה על העולם. אומרת לעצמה "זהו עוד ערב אחד של אשליית השמחה ותחושת החירות המרטיטה לב והרגשת ניצחון. שכרון חושים שקרי ומדומיין". אין באמת מקום לחירות אמיתתי, המאבק היום יומי לשרוד, הרדיפה אחר משאבי הכסף, הזרות במרחב העולם המודרני והמבט. כן המבט האנטי חברתי שבחיים. הם אלו שמנצחים. פעם אנשים מתרצים זאת במגיע לי, פעם אנשים מתרצים זאת במשפט האלמותי "אם אין אני לי מי לי" ופעם סתם בתירוץ מצחיק "אין לי זמן". כאילו שהזמן הוא סוג של שעון חול.

והחירות העומדת במרכז שולחן הסדר צווחת בקול, "אני כאן. אני כאן". אבל איש אינו מקשיב באמת, למרות שלפעמים יש איזה אחד שקורץ כלפיה וזורק חיוך. נראה כמקשיב אך זה רק בגלל היום. והיא בתוכה מתכווצת לעצמה ויודעת שמעבר לדלת ובלבבות האנשים עומדת ומקשיבה העבדות בשמחה. היא רק מחכה שיסתיים הערב, רק מחכה שיצאו מהדלת. אז הבדידות, הצביעות, רדיפת החומר וכהות
החושים יחזרו להשתובב להלך ברחובות ולשכון לאנשים בלב. כי לא באמת משהו חושב שערב אחד של משתה וסדר יצור משמעות, ויוציא אנשים מעבדות לחירות.

הדמעות יזלגו מיד עם טריקת הדלת, הזמן יעבור כמו בעוד יום זיכרון. את הסדר, השמחה, המפגש החברתי והצהלה שמעבר לדלת נשכח במהרה בתוך חיי ההמון.         

לחירות יש מקום משמעותי בעולם ולכן היא כל כך חשובה עבור בני האדם. אך כדי שתישאר עלינו להתאמץ. לא לרוץ לשעבוד ולא סתם להתלוצץ. אם באמת מי מבין המגיעים לסדר מעוניין שתישאר שיחשוב איך להשאירה ולא רק מתי פסח יגמר.          

                                                                  פסח שמח לכולם