מדהים איך השנים חולפות בכזאת מהירות . לפני חצי שנה החיים שלי נראו לגמרי אחרת . זה היה החודש האחרון של המכינה , התקופה הטובה בחיי . קשה לי להאמין שאני כבר 3 וחצי חודשים בצבא . איזה מן חיילת רציתי להיות ? מההכי טובות . אני יכולה להגיד את זה בלי לחשוב פעמיים . ומה אני באמת ? קשה לי להגדיר . עברתי טירונות , קורס ונכנסתי לסדיר לפני שלושה שבועות . הייתי בטוחה שהטירונות תהיה רק צחוקים . שאני לא אפסיק להינות ואשמש דוגמא לכולן . זה מה שרציתי להיות .. מה שבאמת קרה זה שלא הפסקתי להתבכיין כמו ילדה בת 3 . ועל מה ? על כלום תכלס ... לא עשינו כלום כל היום . כשאני חושבת על זה זה בדיוק מה שהתבכיינתי בגללו . הרגשתי שום דבר , חסרת תועלת .. שאני מבזבזת את הזמן שלי במקום לעשות דברים שאני אוהבת , שאני טובה בהם , במקום להיות עם האנשים שאני רוצה (בעיקר יותם..) . שטות . למה אני לא יכולה לקחת דברים ביותר קלות ?!

ואז הגיע הקורס . הקורס היה ההפך מהטירונות .. אם שם לא עשינו כלום אז בקורס עשינו יותר מידי . לא חשבתי שקיים עומס יותר מהמכינה . האמת היא שהעומס היה בעיקר נפשי . נראה לי שזאת גם הייתה המטרה שלו . אכזבתי את עצמי . במקום לנצל את כל היתרונות שלי , את כל מה שלמדתי בשנה החולפת , כל מה שחיזקתי בעצמי חזרתי כ"כ הרבה אחורה . למקום בו אני לא באמת מאמינה בעצמי .. לחוסר יצירתיות .. לחומה הזאת שעומדת מולי ובמקום לשבור אותה אני מסתובבת והולכת . הייתי יכולה להיות הרבה יותר טובה . 

כשחושבים על זה .. בחרתי בבחירה הקשה . חזרתי לעשות את אותן הטעויות . אני לא סופרמן !! מה חשבתי לעצמי .. התפקיד הזה קשה לי . מאד . הוא אולי מאתגר ומעניין אבל במקום בו אני לא הכי טובה אני נובלת .. ועכשיו אני לא נותנת לעצמי לנבול אבל אני דועכת לאט לאט . אני יודעת שזאת התקופה הכי משביזה .. חפיפה  זה לא כיף לאף אחד בדובר צהל לפי מה שהבנתי . ואני שם בסך הכל שלושה שבועות ביניהם שבוע וחצי של מבצע 'עמוד ענן' שהקפיא את החפיפה שלנו . 

החלק שהכי קשה לי זה היומיות .. לראות כל יום בית ולהרגיש כל יום כמה אני לבד . כמה הוא בצבא וכמה אני פה . יש משהו טוב בלהיות בבית כל יום .. עד כמה שהיום יהיה נורא הוא יגמר בשלב מסוים ואני אוכל לישון במיטה שלי , יהיו לי כמה שעות במרחב הפרטי והמוגן שלי . מצד שני השבוע לא עובר . כשסופרים לפי שעות ומתי היום יגמר ולא לפי ימים ומתי השבוע יגמר זה עובר כ"ככככ לאט .... 

לא יודעת .. כנראה שאני צריכה להתרגל לשינוי הזה . הקפיצה למים עוד לא הגיעה . כשאני אקבל חיל משלי , אצטרך לרדת לשטח לבד , לספק את הסחורה אז נראה . אני חושבת שהיום המפחיד בחיי יהיה לרדת לבד לשטח .. 

כל מה שהאמנתי בו מתפרק לי . קצונה היתה ערך עליון מבחינתי ואיפה זה עומד עכשיו ?! טוב אולי אני ממהרת לקפוץ קדימה .. תמיד הייתי כזאת . 

אני כ"כ חלשה . אפילו 24 שעות לא עברו מאז שהלכת ואני כבר מתה מגעגועים . איך אני אחזיק שבועיים ככה ? איך אני אחזיק שלושה וארבעה ? אני מקווה שמתרגלים לזה מתישהו . אני מקווה שאני אמצא חיים . אני בעיקר מקווה למצוא סיפוק . סיפוק זאת המילה שחיפשתי . אני לא יכולה להמשיך להסתובב בהרגשה שאני שורפת כ"כ הרבה שעות ביום בלי לעשות כלום . ימים ושבועות עוברים ואני מרגישה מיותרת . 

אני כ"כ אוהבת אותך . כמעט 9 חודשים ביחד . שינית לי את החיים .. עברת איתי את הרגעים הכי חשובים . כמה מזל יש לי שאתה נמצא בחיים שלי