וואו, הרבה זמן שלא נכנסתי לפה. אני חייבת לפרוק את זה איכשהו, ואין למי.
אני שונאת אותך. ואת תמיד מולי, את תמיד נמצאת שם. בין אם את פיזית שם או שמדברים עליך, מדברים איתך, מזכירים אותך. וכולם נורא אוהבים אותך. אני מרגישה כאילו אני היחידה שרואה או מקבלת את הצד הלא נחמד שלך, הלא 'חמוד' שכולם רואים. רואה איך את כמו משתלטת על החברות שלי, שכרגע, אחרי שפרשתי מהריקוד ולא התקבלתי למגמת תיאטרון, אחרי שרוב החלומות נופצו הן הדבר היחיד שיש לי. וגם את זה אני לא יודעת במאה אחוז.
מנצלת אותי שוב ושוב ושוב. את לא תגידי לי שלום, לא תשאלי מה נשמע. זה נורא כמה שקוף שאת עושה את זה, באה לכולן, עוברת אחת אחת ואני בשבילך אוויר. אני לא מבינה למה אכפת לי ממך בכלל. את פשוט בן אדם רע ולא חברותי. עכשיו התחלת להמרח על אנשים מול העיניים שלי, זה פשוט נורא. מנצלת את זה שאני לא מסוגלת להגיד לא. מנצלת את זה שאני שמה לב לדברים ולמה שהולך סביבי ולא רק אל עצמי (אני מקווה, בכל אופן)
רואה מה עשית לי? עכשיו אני גם מרגישה רע עם זה שאני שונאת אותך. באמת ובתמים, נמאס לי ממך. לא מאמינה שחשפתי בפנייך את הרגשות שלי. אפילו אם לא במלואם, הפירור הזה שנתתי לך, גם הוא יותר מדי.
ואם כל זה לא נכון?
אני יודעת שלהרבה אנשים קשה למצוא תכונות טובות שלהם. אז איך אני מצאתי 30 כ"כ בקלות?
*אני קנאית. מאד, מאד קנאית.
* לא יודעת עד כמה אני חסרת ביטחון כמו שאני מתיימרת להיו
*שחצנית
*יהירה
*אגואיסטית
*ערמומית
*נצלנית, מניפולטיבית
*לא עושה כלום בשביל אחרים
*אגוצנטרית
*עצבנית, פתיל קצר. מוציאה עצבים על אנשים שלא מגיע להם.
* שקרנית. אפילו לאנשים הקרובים אלי.
ומה שהכי נורא? שעכשיו אני לא משקרת. אני חושבת על סיטואציות מהעבר ואני רואה את כל הגועל נפש הזה.
לפעמים אני חושבת שאני צריכה להטביע את עצמי באקונומיקה
אולי זה יעזור.
לוסי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
