אז חופש פסח עבר חלף לו

ואם חשבתי שאני יכולה לעשות מה שבא לי קצת יותר, ולחשוב על מחשבות של אחרים קצת פחות אז טעיתי

אבל החלטתי להפסיק להלחם בזה. זה גיל מחורבן וזהו. אני מקווה שיום אחד זה ישתנה, אני מאמינה שכך זה יהיה

קראתי דמדומים וזה טמטם לי את השכל. קצת. הרבה. וואו המון.

אז מה עשיתי החופש?

מסע מים אל ים

הילדה המפונקת ביותר במדינה, הלכה 42 ק"מ. ללא הקפצות. הלכה הלכה. הכינה אוכל וישנה.

לא לבד, עם הגדוד המדהים בעולם, אבל פאקינג ארבעה ימים הולכיםםם.

כמובן, כמו כל חופשות פסח הקודמות [ואני מדגישה- פסח]

לא עשיתי שום דבר כמעט ממה שתכננתי.

אבל נו,

החלטתי לזרום

אגב, היה לי משהו ממש חשוב לדון בו [כמובן שאני דנה עם עצמי אבל נו.. מילא]

בכל מקרה,

אני אנונימית.

ולמען האמת זה מאוד מעצבן.

אבל אולי אני אפתח בלוג חדש.

ושם אני לא אהיה אני אנונימית.

זה מיותר, מרגיז ומקשה על החיים.

הורים בדרך! לילה טוב,

אור