אין יותר סודות.

כאבי רב, ונפשי שבורה.

עצמותי חלשות, ואין מנוס לכאבי.

אין מקום בו אחוש בטוב.

מהו אושר בשבילי? אתה.

מהי שמחה בשבילי? אתה.

מהי אהבה בשבילי? אתה.

ומה אני בשבילך?

כלום.

הלילות קרים, ואין מי שיחמם אותי.

אני זועקת אליך, אך אתה לא מגיב.

דמעותיי ספוגות ייאוש.

ליבי מתפוצץ בכל פעם שעיניי פוגשות בך.

מבט אחד מהיר, והכל חוזר.

דפיקות הלב,

רעד הגוף,

והדמעות שעומדות בגרון ומאיימות לפרוץ.

הוא הלך,

ונשארו כעת רק החלומות,

הכאבים, הגעגועים.

הצעקות והבכי ישתתקו בדמעה.

דמעה מלוחה וסמיכה כמו דם.

דם השותת מעיניי.

הזיכרונות לא יוצאות מהראש,

של המציאות היפה שהייתה לפני הסיוט.

של החיוכים, החיבוקים, החום.

שנעלמו, וכנראה כבר לא יחזרו.

הלכת, והשארת אותי כבולה לכאב.

אז הנה אני, נשברתי.

ואתה לא פה בשביל להרים אותי.

http://www.youtube.com/watch?v=F4cLKHPMII8