אין יותר סודות.

יותר מדי פעמים,

אני מגיעה לקצה.

יותר מדי פעמים,

שאני חושבת שזהו,

שאני לא רוצה יותר.

הרצון העז.

שסוחף אותי,

לתוך מערבולת חושים,

ואני,

כעיוורת אחריו הולכת,

אל תוך החשכה.

אל תוך הלא נודע.

בלי לשאול את המוח,

או את הלב.

כי הם הוכיחו עצמם מספיק פעמים,

כלא מועילים.

הטעם המתקתק על שפתיי.

הטעם של המסתורין.

ואני,

מוכנה כבר,

לפרוש כנפיים אל תוך הלילה.

הלילה שנראה,

ואינו ישוב.

http://www.youtube.com/watch?v=uvbsqZ_i1lM