הכל בסדר, אתם יודעים? כאילו, באמת, לא בציניות ולא סתם כדי להעמיד פנים שטוב לי.
אני לא אגיד שהכל מושלם, שאני מאושרת וששום דבר לא רע, אבל... יותר טוב לי מאשר רע לי.
ואני אוהבת את זה, אתם יודעים?
נכון, יש בגרויות, מתכונות, מבחנים עבודות! אבל לא כל-כך אכפת לי. זה לא מעיב על הילת
ה"טוב לי" שיצרתי סביבי.
כן, אני אחת כזאת שאוהבת להתלונן הרבה - רע לי, באסה לי, אני בדכאון, העולם הזה מעפן!
אבל משום מה, אני לא מוצאת עכשיו שום סיבה להתלונן עליה.
זאת אומרת, יש הרבה סיבות להתלונן עליהן... אבל אני דיי מנסה להתעלם מהן, או פשוט לגמד
אותן למידות כל-כך קטנות, שהן פשוט לא מפריעות לי יותר מדי.
נגיד... לתת לכם סיבות? היום ראיתי את אבא שלי, אחרי שלא ראיתי אותו יותר מחודשיים. זה ממש
נחמד, הא? אבל פשוט העברתי את זה למקום שוואללה, לא ראיתי אותו חודשיים ואני חייה, נכון?
אז כנראה זה לא כזה נורא, אם עדיין לא מתתי מזה. שזה סבבה. XD
מצבי במתמטיקה, כמובן ממשיך להיות עגום... ומבחן-שיפור-הציון שהיה לנו היום אולי יוסיף עוד
0 לאוסף הגדול שכבר יש לי. אבל אני לוקחת את זה למקום שאני יודעת שמתמטיקה ואני לא היינו
חברות טובות לאורך השנים, וכנראה שאני אמשיך לקבל "עובר" במתמטיקה ו-100 בכל המקצועות
ההומניים שלי... ואני חושבת שאני דווקא דיי בסדר עם זה.
אהבה זה דבר ממש טוב, נכון? טוב, אין לי אחת כרגע! ונורא כיף לראות את כל הבצפר מסודר
בזוגות-זוגות [כמה מהם ממש מגעילים, נשבעת לכם], בעיקר שכמה מהבנות בזוגות חברות שלי...
אני חייבת להודות שלפעמים כואב לי לראות את זה ולדעת שלי אין חבר, שאף אחד לא בעניין שלי.
זה אפילו גורם לי לחשוב מדי פעם שאולי משהו לא בסדר איתי, או לא יודעת מה.
אבל אז אני רואה כמה חברות שלי מחוייבות - מתקשרות כל 5 דקות, מתנתקות מהחברות שלהן
לגמרי, כי הן עם החבר, מבואסות כשהם רבים, ואני אומרת... איזה באסה להן! אני עושה רק מה שאני
רוצה, מתעניינת במי שאני רוצה, חופשייה לדבר עם מי שאני רוצה ולא נותנת דאמ לאף אחד.
איזה כיף לי!
אז כן... אין לי הכל, ולפעמים אפילו נדמה לי שאין לי כלום. אבל טוב לי עם הכלום הזה, טוב לי עם
ה"הכל רגיל" הזה שלי. טוב לי שאין שום דבר חדש, טוב לי שאין לי אף אחד, טוב לי שאני חופשייה.
הגעתי למסקנה שהזמן לא מעביר שום דבר והוא לא מרפא את הפצעים - עדיין כואב לי על אנשים
שאהבתי ואיבדתי, או שאיבדו אותי. אבל הזמן נותן להתרגל למציאות, ועם הזמן הבנתי שאולי בעצם
האנשים האלה לא היו שווים את כל הכאב, הדמעות והעצב שלי. הבנתי שמי שרוצה להיות איתי?
נשאר איתי. ומי שלא רוצה? מוזמן להעלם, להתנדף, לברוח, לשכוח... פשוט הכל!
אני לא אגיד שאני לא מתגעגעת לאנשים האלה, כי זה שקר - אני מתגעגעת, אני אוהבת ואני אמשיך
לאהוב ולהתגעגע כל החיים שלי. אבל הבנתי שלא בוכים על חלב שנשפך, ובטח שלא על מי שהלך.
אז אני שלמה עם החיים שלי, עם האנשים שנמצאים בהם, עם מי שאני, עם מה שאני ועם כל מה
שסובב סביבי.
ובקשר לאהבה, למי ששואל? אולי הוא יגיע כשאני אפסיק לקוות ולחכות שהוא יגיע.
עכשיו שיר מדהים, בתרגום עצמי מספרדית... Sabre que eres tu - Eiza Gonzalez. אל תתייחסו
למילים בעברית - כמו כל תרגום, הן נשמעות מפגרות ולא קשורות. אבל השיר בספרדית ממש מדהים.
תאמינו לי!
http://www.youtube.com/watch?v=TE2ozcdHfmM
אדע שזה אתה - אייזה גונזלס
אני יודעת שזה לא קל להאמין,
שאנשים כבר איבדו את האמון.
אני יודעת שזה נראה נאיבי,
אבל יש משהו שאומר לי שזה אמיתי.
שיום אחד אני אמצא אותך,
ואני לא אתן לך לברוח.
אדע שזה אתה, אמיתי, אמיתי, בן אדם מדהים, נורמלי.
אדע שזה אתה, ובסוף...
כן, יש לי כל-כך הרבה ללמוד,
בשביל לאהוב צריך להתמסר, צריך להאמין.
ולא, אני לא יודעת מתי תגיע -
אולי כשאני אפסיק לחכות.
כשאבין מה זה "חופש",
כשאדע לאהוב בלי לחשוד.
אדע שזה אתה, אמיתי, אמיתי, בן אדם מדהים, נורמלי.
אדע שזה אתה, ובסוף גם מהעיר הזאת.
תראה איך כל החלומות שלי הופכים למציאות!
כוכבים מעל הים...
חיים לחלוק אותם,
כל-כך הרבה לצחוק עליו,
מקום כדי להיות בו...
אדע שזה אתה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
