עבר הרבה זמן מאז שכתבתי. משהו , כל דבר בכלל.
ובכלל אני כבר הרבה זמן לא יוצרת .
אולי הסביבה לא טובה לי, אבל אולי זאת אני שלא מצליחה להוציא שום דבר מבפנים.
עדכון:
צבא- שואה גרעינית. מפקדת אה... אנשים ממש אהה... ובכלל הדעה שלי על כל המקום הזה דורשת צנזור טהור.
עבודה - לא חוקית אבל בסדר. יום אסעל יום באסעל- יום דבש יום בצל. פעם יש משמרות ופעם כל משמרת באה לי בריבים עם הבוס. ובכלל החודש הזה היה חלש יחסית לשעבר... כלכלית.
- דיבוק כלכלי אוחז בי.
יש לילות שאני לא מצליחה להירדם כי אני מודאגת בגלל דברים כמו משמרות, כסף והוצאות.
ואני באמת מרגישה צורך לגרש אותו ומהר.
רק לא כל כך יודעת איך.
-גם האשרם קוסם לי... אני מתגעגעת למדבר. לאנשים החמים והאמיתיים.
ולאשליית השלמות הערומה שם.
אבל זה לא אפשרי... לפחות לא בזמן הקרוב.
צבא זה סוג של שואה גרעינית.
זה מחריב אותך כולך. מבחוץ המדים מחליפים את הלוק. מבפנים העולם הפנימי נסגר. והכנפיים שהיו קוצצו לאלתר.
ומה ששורד, מקים עולם חדש, ממקקים.
הרי מקקים הם היחידים שישרדו אחרי הפיצוץ הגרעיני.
אבל ... זה מה שיש ועם זה ננצח.
(מישהו מאמין לי? כי אני לא בטוחה שאני מאמינה לעצמי)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
