התעוררתי ב6 וחצי, נלכתי למקרר ואין חלב.

אין חלב.

הצילו

איכשהו הגעתי למצב שהחזרתי את כל הבלוג. הממ..3:

בכל מקרה, לא הייתי פה הרבה זמן.

היום היה היום הראשון של החזרה ללימודים. מה אני

אגיד, לימודים, אבל נהנתי. הכרתי כמה חברים ממש סבבה,

אני סבורה שאני אצליח לשרוד שם.

עכשיו אני אצטרף לצאת מהשיגרה שהיתה לי, מהחופש..

לתוך מה שאני שונאת. אחרי יום ראשון אני לא יכולה לדעת

מה יהיה לזמן הבא, אני פשוט מקווה להחזיק מעמד.

סופי שבוע אני אבלה עם אהובי, השיחרור מכל קטע הלימודים

והעצבים של משך השבוע.

אני לא יודעת אם אני אוכל להמשיך את הבלוג כמו שצריך.

נראה לי אני פורשת 3=

ג'א נה.

כבר בטוחה שהשתגעתי.

מתהפכת מצד לצד לא נרדמת. 'והנה חזרו להם נדודי השינה.'

מתרכזת בכאב הראש..בטוחה שעוד מעט יתפוצץ.

מדברת אל הבובות הפרוותיות ליד הכרית, "אתן יפות ומאוד מתוקות".

מפחדת שינשכו אותי כשלא אשים לב. מתפללת שיפסיקו לנעוץ בי

מבט מאיים..

סוגרת עיינים. וזלגה לה דמעה..שוכבת במיטה מתבוננת בתקרה הריקה,

חושבת עליו. נקרעת אליו. שמה יד על החזה..

"מתוק שלי זה דופק בשבילך".

הנה אנה, הכנתי לך במיוחד פינה בצד המיטה. למה את לא חוזרת?

למה את לא כאן? בבקשה תחזרי..אני מבטיחה שאהיה ילדה טובה.

השעות הכואבות של הלילה.