living in a bubble

אוקיי אז ככה,

בשבוע האחרון אני שרוייה במעין תסכול כזה, אני פשוט לא יודעת איך אני אמורה להתמודד עם כל זה...

וכן, כשאני אומרת "כל זה" אני אכן מתכוונת למשהו ספציפי שקרה,

לפני שבוע אחת החברות הכי קרובות אליי בעולם ואפילו יותר מזה, ניסתה להתאבד...

בהתחלה כשהיא סיפרה לי בטלפון מהבית חולים אז לא ממש ידעתי איך להגיב לזה, אפשר לומר שהתכחשתי לכל זה וניסיתי להבין איך זה קרה לעזאזל?!  ולהדחיק את כל מה שהרגשתי באותו הרגע, לא משנה עד כמה התכחשתי ידעתי שזה אמיתי הפעם ושאני חייבת להיות שם איתה, שאלתי את אמא אם אני יכולה לנסוע לבקר אותה והיא אמרה שבגלל שיש לימודים יום אחרי אז לא כי זה מאוחר וכאלה ... 

בקיצור כמה ימים עברו והגיע יום חמישי , מה טוב בחמישי? שבשישי לא לומדים, ומה זה אומר? שאני יכולה לסוע לבקר אותה ...

הייתי באמצע שיעור אנגלית ויצאתי בגלל שהיא התקשרה כי אין מצב שאני לא יענה לה, ממש שום סיכוי , בקיצור אנחנו מדברות ואז נזכרתי שבגלל שזה חמישי אוליי אני אוכל לבוא ולבקר אותה. צלצלתי לאמא ושאלתי אותה ובכיתי לה ומה לא עד שלבסוף היא הסכימה ... (אגב אתם בטח חושבים שהיא נוראית שהיא לא נתנה לי בהתחלה לבקר אותה ,בכל זאת נסיון התאבדות זה משהו רציני מאוד אבל העיניין הוא שאמא שלי שונאאאת את העובדה שיש לי חברים אובדניים , היא טוענת שזה משפיע עליי ושיט שכזה אז סיפרתי לאמא שלי שהיא סתם שברה את הרגל או משהו בסגנון...)

כשראיתי אותה במצב הזה נהייה לי פשוט רע , אבל שמחתי לראות אותה, אני אוהבת אותה , אני באמת באמת אוהבת אותה ואני רואה אותה במצב הזה ולא יודעת מה לעשות ואיך לעזור ...

ביום שבת התחלתי להפנים כל מיני דברים כמו למשל העובדה שזה הייה עיניין של שניות , שניות , הבאנדם המדהים הזה הייה יכול להיות מת עכשיו, פשוט לא קיים... בשלב הזה נשברתי , צעקתי ,בכיתי והרבצתי לדברים , לא יכולתי להתמודד עם זה יותר , פשוט לא ...

אני לא יכולה להתמודד עם העובדה שהיא יכלה להיות עכשיו רק זכרון ושהייה יכול להיות מצב שאני לא אראה אותה יותר לעולם, לא אשמע ממנה לעולם ולא אגע בה לעולם!

  קשה לי , באמת שקשה אבל אני חושבת שזה משהו שאני מחוייבת להתמודד איתו בעצמי ...

בגלל שנמאס לי לבכות ונמאס לי להיות מתוסכלת החלטתי שהיום אני אקח שני כדורי קונצרטה במקום הכלום שהגוף שלי התרגל אליו במהלך החופש הגדול . מי שלא הבין למה שניים ולמה קונצרטה, זה בגלל ששניים אומר לא 36 מ''ג אלא 72 מ''ג ולמה דווקא קונצרטה? כי זה סוג של "סם" שאמור לגרום לך להיות מרוכז (בגדול קונצרטה פועלת עליי בכך שהיא עושה אותי במעיין דיכאון שכזה , תופעת לוואי) בגדול זה מדכא רגשות כזה כדי שתתרכז לא ברגשות אלא במה ש"צריך" ...

כל היום אני כאילו רוח, ככה אני מרגישה , במקום הילדה ש"חופרת" ומזיינת לכולם בשכל, הייתי היום הילדה שלא שמה על שום דבר כי פשוט ככה . ולמה עשיתי את זה אתם שואלים? כדי לדכא את העצב , הכעס והתסכול שבתוכי , לפחות ליום אחד ואני חייבת להגיד שטוב לי להיות שקטה כזאת , זה גם הייה היום הראשון בבית ספר שלא צעקו לי  דברים בסגנון "תסתמי" או "מספיק כבר יא חופרת" וזה באמת הייה נחמד לשם שינוי ...

נו טוב, אני מרגישה שחפרתי יותר מידי וזה,

שלכם , ניקה צ'אן