חברים, לא יודע מה אתכם אני עברתי שבוע מהסרטים. מסתבר שהתוכנית הראשונה טלטלה את הצופים עד כדי כך שאפילו המוכר בסופר שליד הבית שלי שאל אותי אם הוא צריך להשגיח עלי בזמן שאני עושה קניות. התשובה היא תמיד.

השבוע אני רוצה להתייחס למבול האימיילים שהציף את המערכת שלנו ולנסות לענות לפחות על חלק מהשאלות.

השאלה הכי נפוצה היא איך אנחנו עושים את זה מבלי לפחד שיתבעו אותנו. התשובה היא שאנחנו מפחדים שיתבעו אותנו בכל שלב ושלב אבל זה חלק מסיכוני המקצוע. בדיוק כמו שיגאל שילון עושה מתיחה על אדם ברחוב ולוקח סיכון שקורבן המתיחה לא יקח את זה ברוח טובה, כך גם אנחנו לוקחים סיכון. אלא שהסיכון שלנו הוא שהמשטרה לא תיקח את זה ברוח טובה, משום שבניגוד למתיחות שמנסות להוציא חיוך מהקורבן אנחנו מנסים להוציא כסף.

בחלק קטן מהעוקצים, בייחוד בגדולים שבהם (100000 ₪ ומעלה), לא תמיד יכולנו להרשות לעצמנו להסתכן בסורג ובריח או בתביעת ענק, לכן השתמשנו בשיטה ערמומית אותה קיבלנו מיוצרי פורמט התוכנית באנגליה: חיפשנו אנשים שרוצים לעקוץ את חבריהם או קרוביהם, והם נתנו לנו אישור לעקוץ אותם. כך למשל הגברת שאת ביתה "ניקינו" השבוע: קיבלנו אישור לעקוץ אותה מאדם שמכיר אותה היטב (איני יכול להסגיר את שמו). אמנם האדם שאישר לנו לעקוץ אותה לא ידע בדיוק מה נעשה ואיך (אחרת היינו מסתכנים בזה שהוא יגלה לה או אפילו רק ירמוז לה, ואז לא היינו מצליחים לעקוץ אותה), אך הדבר לפחות מגן עלינו מפני תביעה, ומאפשר לנו עדיין לעקוץ את הקורבן על אמת, כך שנראה אותו, נדהם, משתולל, ונרגע, ואז צוחק, וכל זה מול המצלמה.

שאלה נוספת שנשאלתי לגבי הפרק הקודם היא האם מדובר בשחקנים או באנשים אמיתיים. קודם כל בוא נהיה ריאלים: בשלוש עשרה התוכניות שצפויות לנו העונה צפויים להיעקץ קרוב ל-1500 איש. אני לא יכול לשכור 1500 שחקנים או להתחיל ללמד 1500 מהרחוב איך לשחק. בסצינת החתונה בלבד ניתן לראות למעלה מחמישים אנשים (בני המשפחות) בלחץ אטומי כאשר הם מגלים שהכספת נגנבה. הם לא שיחקו, הם היו בהיסטריה אמיתית (ומי שיגיד אחרת אני מוכן ללכת איתו לבית משפט.. צוות העוקץ ירק דם בשביל להצליח בעוקץ הזה).

שאלו אותי גם כיצד בני המשפחה פתחו את הכספת שהחלפנו להם. זאת התעסקות בפרטים קטנים, אך מי שמתעניין גם מגיע לו לקבל תשובה: נוכל רגיל לא היה מטריח את עצמו בכך, הוא היה מחליף את הכספת בכספת שאי אפשר לפתוח אותה. אבל להזכירכם: אנחנו עושים טלויזיה! רצינו להראות את הקטע בסוף הערב שבו המשפחה פותחת את הכספת (כדי לקחת את הכסף הביתה) והכספת ריקה. אם היינו נותנים להם כספת נעולה הם פשוט היו מנסים לפתוח אותה עד למחרת בבוקר בלי הצלחה ואנחנו, וגם הצופים, היינו מפספסים את הקטע הזה. לכן פשוט "הקלנו" עליהם, נטרלנו את הקוד של הכספת כך שיוכלו לפתוח אותה ללא מאמץ, אבל זה לא אומר שהם לא נעקצו בעוקץ של חייהם.

ולסיום, כמה נשמות טובות דאגו ליידע אותי שבעוקץ הפקח המזוייף השתתפה שחקנית. זה נכון, הנעקצת אכן שחקנית במקצועה, ובעוקצים הבאים תראו גם עורכת דין שנעקצת ובעל פיצוציה שאוכל אותה ועוד שלל מקצועות חופשיים. מקצוע הקורבן לא רלוונטי לנו לעוקץ כל עוד הוא פותח את הארנק שלו. ואותה בחורה פתחה את הארנק שלה, ועוד איך היא פתחה. היא לא שיחקה, ולא שילמו לה. היא לא ידעה לתוך מה היא נכנסת ולא ידעה לרגע אחד שמצלמים אותה. היא חנתה באדום לבן, נעקצה על אמת, וחטפה אותה על אמת, ואני נשבע על כך בחיי רוזי הכלבה שלי (אותה אגב עוד תראו בהמשך העונה..). אני אגלה לכם סוד קטן אותו למדתי עוד מימי בלתי נתפס: אף אחד לא יכול לשחק בצורה אמינה תדהמה או מפח נפש, אלא אם הוא חווה את זה באמת, גם לא שחקנים.

צפיתי ש"העוקץ" תעורר סערה אך לא חשבתי שזה יהיה כזה הוריקן. כנראה שאנחנו עושים משהו נכון, או לפחות משהו שמצליח להעיר אתכם מתרדמת הבובליל. אני כבר חוזה את כל הטוקבקים המשמיצים והתומכים, אבל עזבו אתכם משטויות, אתם לא מבינים בכלל איזו תוכנית מחכה לכם בשבוע הבא.

שמרו על הארנק,

נמרוד

נ.ב. אם יש לכם עוד שאלות אתם מוזמנים לשלוח אותם למערכת. אין לנו מה להסתיר. למעשה באנו לחשוף את כל הסודות כולם