לפעמים שיחה עם אחותי, איכשהו תמיד גורמת לביטחון שלי לרדת
כמה אנשים אחרים יפים כמה הם מגניבים כמה הם ככה וככה
נותן הרגשה שאני עוד סתם אחת רגילה
אולי אני סתם טיפשה
אולי אני בכלל לא מודעת לעצמי
אולי אני חשה
אולי אני באמת..
פתאום כל חיים שלי מרגישים כאלה עלובים,
בינתיים אני הולכת אחרי השעמום, משעמם לי אני עושה שטויות, יכול להיות אני אצטער עליהן
אוף
מה נסגר איתי?
למה תמיד כשאני מדברת עם אנשים הם כל כך משפיעים על הדעה שלי..
די להיות מושפעת די כבר
מתי אני אהיה בטוחה בעצמי
ועוד כשאני חושבת שאני משתנה ומתפתחת אני מגלה שלא
אותה אחת שמנסה לעשות כיף, או מנסה להראות שכיף לה, או שאיכפת לה מה אנשים חושבים עליה, או איך היא נראת בעיני אחרים,
אני מתוסכלת,
רק רציתי להנות.. פתאום אני מרגישה שכל מילה שיוצאת לי מהפה היא טעות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
