האמת היא, שיש לי כל כך הרבה מה לכתוב
עוברות לי בראש דברים מהעבר, ובכללי מחשבות שיש לי כרגע.
הסתכלתי על הודעות ישנות. ותמיד אני מתפדחת מעצמי כשאני קוראת את מה שהייתי כותבת ואיך הייתי מתבטאת. אני באמת מתפלאה איך היו לי חברים ותוהה איך סבלו אותי.
ואולי כולנו היינו דפוקים.
אני חושבת שעמוק בתוכי, בתור ילדה, האמנתי שאני בוגרת יותר מאחרים. בדרך כלל מי שחושב שהוא בוגר לגילו, זה מוכיח את ההפך.
בכל מקרה, אני קוראת את ההודעות ומזדעזעת מעצמי.
והיא לעומת זאת, נשמעת יחסית בוגרת. האמת שנמחקו מהזיכרון שלי כל כך הרבה פרטים, כמו על מה היינו מדברות כשהיינו נפגשות, היה עומק בכלל?
יצא לי לחשוב בזמן האחרון כמה הזוי העובדה שיש פרטים מהחיים שאני זוכרת כאילו קרו אתמול, כמו איקס מכיתה ז'. בעוד שיש דברים מכיתה י' ואפילו מי"ב, שאני לא זוכרת. כאילו נדחקו מהראש שלי.
בכיתה י' היו לי סוג של הפרעות אכילה. ההורים שלחו אותי למחלקת הפרעות אכילה, והייתי הולכת שעתיים ראשונות באיזשהו יום לשם. היו לי שיחות עם איזו אישה. אני בקושי זוכרת. אין לי מושג מה אמרתי לה ומה היא אמרה לי. רק זכור לי שלא אהבתי אותה וחשבתי שהיא חיה בסרט ושבא לי לעוף משם.
זה שהפסקתי להקיא, הם ניסו להבין איך זה קרה. התחילו לתחקר אותי, וניסיתי להסביר להם שהמקום הזה לא בשבילי. הם התעקשו.
אחרי צרחות ובכי כל פעם לפני שהיו מביאים אותי לשם. כשאמרו שזאת הפעם האחרונה שאני אלך לשם, ופתאום מוצאת את עצמי שם שוב. בסוף, הם הוציאו אותי משם.
-
אני חושבת שמאז הצבא התחלתי קצת לאבד את עצמי. למרות שגם בתיכון הייתי אבודה. נודדת במסדרונות..
אבל לפחות ראיתי אנשים. מאז שהתגייסתי, כל פעם שחזרתי הביתה בקושי ראיתי אנשים. מוצאת את עצמי כל כך הרבה פעמים תקועה בבית ולא עושה שום דבר, מרגישה מנותקת מהבועה של העיר שלי. שזה יכול להיות טוב, אבל במקרה שלי פחות.
בתיכון כל מה שרציתי זה להתגייס. להתנתק מהעיר ולהכיר אנשים מערים אחרות, שהם יהיו החברים שלי. אבל בעצם מה שלא הייתי מודעת אליו זו העובדה שאנשים חוזרים הביתה, הם רוצים להיות עם האנשים שהם בקושי רואים, ולא את מי שהם רואים כל יום.
וככה..מצאתי את עצמי יחסית בודדה.
כי ככה זה בצבא. אם אין לך חברים מהבית, כשאתה חוזר הביתה, רוב הסיכויים שתמצא את עצמך לבד.
כל הסיפורים האלה של "היא בטח עמוסה כי יש לה כל כך הרבה אנשים לראות כשהיא בבית מאשר אותי", במקרה שלי היה בדוי.
יש לי כמה חברות בודדות מהבית, אבל אני לא מרגישה באותו ראש איתן. האמת, כבר לא כיף לי איתן.
יש לי יחסית הרבה חברות מהצבא, אבל התישו אותי הנסיעות והתכנון המוקדם.
לפעמים כל מה שהייתי רוצה זה מישהו ספונטני שילך איתי לאכול המבורגר ב12 בלילה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
