אני מקווה שמה שאני כותבת פה יכנס לי לראש סוף סוף.. שאני לא אקום מחר ואתהפך על עצמי או מאוחר יותר בלילה אתחיל להשתגע ממחשבות.
כי זה מה שקורה לי. אני חושבת לרגע על דבר אחד בצורה הגיונית וכמה שעות אחרי אני מוציאה הכל מפרופורציה. או מסתכלת בצורה שונה.
אני יודעת שהדבר הנכון, לגבי כל דבר, זה פשוט להמשיך עם החיים שלך. לא למצוא את עצמך מחכה.
אני לא צריכה לחכות לאף אחד. גם יכול להיות שאני מחכה סתם.
מי שרוצה קשר אלי, יודע איפה למצוא אותי.
ולא זה ממש לא קשור לעניין של אגו. אני ניסיתי את שלי ועשיתי את שלי.. ומפה זה כבר לא משהו שתלוי בי.
מה שכן תלוי בי, זה להפסיק להיות כזאת תלותית.
הגעתי למסקנה בשבועות האחרונים שאני בן אדם תלותי. וזה דבר נורא.
האושר שלי צריך להיות תלוי רק בדבר אחד והוא ההסתכלות שלי על הדברים.
לא משנה באיזה סיטואציה אתה בחיים תמיד אפשר למצוא את האור ולנסות למצות אותו כמה שאפשר.
זה שאני מחליטה לבכות כל היום ולהיכנס לדיכאון ולראות דברים בצורה שלי, זאת כבר בחירה שלי.
זה קשה לשנות את החשיבה שלך.
איך אפשר בכלל להילחם ברגשות שלי?
אם אני עצובה אז אני עצובה הרי לא?
אם נפגעתי אז נפגעתי?
אני חושבת שהפתרון הוא פשוט לקום על הרגליים ולהתחיל לעשות משהו כדי לשנות את המצב ולא להמשיך לשבת ולצפות שמשהו אולי ישתנה.
וגם אם יכול להיות הוא ישתנה..יקח לזה הרבה יותר זמן.
נקווה לטוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
