MAYBE,

אני רק רוצה לומר שבשבועיים האלה עברתי קצת שינוי, עשיתי כביסה בפעם הראשונה, למדתי להשתמש במייבש (ולא התכווצו לי הבגדים או הלבן נהיה צבע אחר!), הכנתי אוכל קצת יותר מורכב, הלכתי לדואר וניקיתי קצת את הבית. (טוב בקושי ניקיתי.. אני אף פעם לא אצליח לגבגב כמו שצריך)

מפונקת?

שזה קצת מצחיק, וקצת עצוב.. גם ככה התכוונתי להתפטר השבוע או שבוע הבא. אבל משום מה זה פגע בי.

הלקבל דחייה.

ואני מתפחדת ללכת לשם כדי לקחת את הכסף שלי.

הסיטואציה עצמה קצת מצחיקה..אז למה אני בוכה?

אני יודעת מה חסר לי

ואני פשוט לא רוצה להודות בזה, כי אני לא מצליחה לשנות את זה

כי אני מנסה לגרום לעצמי לחיות ולהנות בלי זה

כי זה גורם לי להרגיש חרא.. אשמתי שלא רוצים אותי?

אשמתי שמי שאני נדלקת עליו יש לו חברה?

או שזה משהו בי?

הגישה שלי? מה אני כזאת שלילית? 

לא פלרטטנית?

לא נחמדה?

אדישה?

נמאס לי

אני רוצה מישהו לדבר איתו לפני שאני הולכת לישון.. מישהו לדבר איתו שאני קמה

מישהו שיפגש איתי בספונטניות

די כבר לא רוצה לדבר על זה.