על ראש העולם עומד אני ומסתכל, הכל נראה כל כך יפה מכאן הכל כל כך קטן ובלתי מזיק, השמים הם הגבול והמוות יותר קרוב מאי פעם, אני בוחר יותר כאן לא לחיות, זאת הבחירה שלי. מכאן גבוה גבוה אני יכול לחשוב על כל מה שעברתי, מחשבה אחת עוברת בראשי: אני לא רוצה לסבול יותר, לא רוצה את הכאב היום יומי שנראה כאילו לעולם לא יעבור. להיות או להיות זאת השאלה, הכל פתאום נראה כל כך ברור, בשביל מה? גיבורים נופלים מחרב רק בשביל אות גבורה זקנים מתים מרוב שנים ותינוקנות נופלים לפני שלקחו אויר לנשימה.
הראש צלול כל כך אני נזכר בכל הכאב ונשאר לי רק לבכות, לבכות אולי למישהו איכפת למי? אם לי כבר לא אכפת אז למי כן? אם אני לא לי אז מי לי וכשאני לעצמי אז מי אני?.

האויר כל כך צלול ומתוק, הדשא ירוק מאי פעם וההרים הגבוהות מראות על גבורות הטבע, האנשים למטה מה הם עושים? מי עובד שם מי מתפלל לאלוקים מי בוכה ומי שמח מי טוב לב ומי גורם עוול לאחרים, מי יושב בכלא ומי חופשי מהלך, מי שבע מי רעב מי חולה ומי בריא מי צעיר בשנים ויש שחייו כבר נגמרים, אלו הם החיים האנושים שאני צריך לחיות בהם? אלו הם החיים שאני רוצה? לתת לגורל להתעלל בי? פעם אני היה למעלה ופעם למטה? פעם שמח ופעם עצוב ומה הטעם בזה? לאכול בבוקר סעודת מלאכים ובערב לחם מעופש אלו הם החיים שאני רוצה? למה לי זאת? עשיר ברגשות שונים בחוכמה שונה אוכל טוב וימי אבל את כל זה אני הקח איתי לקבר, אחרי אני השאיר אנשים אחרים שיעבור את אותו מסלול בין נבכי נשמתם ואחריהם יהיו עוד אנשים וכך אלה ואלה וכל זאת למען מטרה שאינה ידוע לי וגם לא בטוח שיש מטרה.
איזה אויר צלול, רק כאן למעלה יש אויר כזה לפני עפות להקה של ציפורים נודדות בחיפושים אחרי בית חם, כל אחד יבנה שם קן בו יגדול גוזלים קטנות וחסרות ישע, הציפורים יעבירו את הזמן בחיפוש מזון למען הגזולים הקטנות, הציפורים יצטרוך גם להגן עליהם מפני חיות טורפות, חלק מהגוזלים ימותו מי מפני טורפים ומי בגלל רעב כמה קשה זה למות מרעב, מי מפני הרעב של בני האדם ומי מפני מחלות אבל חלקם ישרדו וימשיכו את מעגל החיים גם הם יחיו בנדודים וגם הם יקימו קן משלהם. אם הציפורים האלה שחייהם בודאי קשים יותר משלי רואים בהישרדות ערך שאלוקים הטבע בהם אז בודאי גם עלי יש את המחוייבות לאלוקים להמשיך במעגל החיים כאות תודה לאלוקים על כך שנתן לי את חיי העשירים במחשבות הוא כבר יבחר את גורלי ולי נשאר רק להתפלל לו שיתן לי מעט נחת בחיים, ובצעק רמה אני אומר "מודה אני לפניך מלך חי וקים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך" ואד חזק חוזר אלי "רבה אמונתך, רבה אמונתך, רבה אמונתך".

החלטתי הגיע הזמן לרדת למטה, לשדה, להמשיך את החיים שלי .....