המסע להגשמת הייעוד האמיתי

לעתים רחוקות, כמו בועת צוללנים, שעולה ממצולות - גובהת אמת - גדלה ומתרחבת לאיטה, לכדי בועת ענק בתוך ים של הכחשה. וכשהיא צפה ומכה באוויר שבחוץ, היא אונסת אנשים להקיא מתוכם דברים ששקעו מזה שנים. והם שומעים את המילים הכלואות, בורחות מפיהם, והם יודעים שלא יוכלו להשתיק אותן עוד, ואלה, יהדהדו ויזעקו לנצח, בכל מפגש שיבוא, בכל מבט עירום של עיניים. אחר-כך שוב יינתנו גגות למילים, ושוב יצללו הכל למי מנוחות, ויצטעפו במסיכות, וידברו בנועם, בחיוך, וינסו ללקט ולטאטא את הכתמים, את השברים שבדממה.

בלילה, שוטפות דמעות בלב, שמתחנן לסליחה, שמתחנן להשתיק את הדי המילים הקשות שהתפזרו בין הקירות. ולכך צריך אומץ. לבקש סליחה אמיתית מאדם.