המסע להגשמת הייעוד האמיתי

ואלה, שני ימי ראש-השנה, להם הכח לקבוע את שיהיה לנו ועלינו בשנה הבאה כולה. כל אחד עם עצמו, יש לו את הכח בראש-השנה לכוון את אופיה של השנה האישית שלו. כי בראש השנה דנים כל אדם על פי הכוונות הכי עמוקות ואמיתיות שבו באותו הרגע. ואם באמת יש בלבו הרהורי תשובה ורצון אמיתי להתקרב אל הקב"ה, אל מי שברא את האדם הראשון ביום הזה ממש, הרי שהכמיהה הזו על פיה יתמתק הדין. ואותם הרהורים של תשובה שייכים מאוד בכל עשרת ימי התשובה שאז הקב"ה ממש נמצא איתנו ויש לתפילת היחיד כח כמו של תפילת הרבים בשאר ימות השנה. אבל עניין ראש השנה הוא קודם להמליך את הקב"ה עלינו, ועל הבריאה כולה. להכתירו למלך. שכן אין מלך ללא עם שממליך אותו עליו. ויש באמת לקבל את הכח להמליך אותו, לעשותו למלך. ומה פירוש להמליכו? לדעת, שהוא השליט בעולם ובאמת הכל על פי רצונו ושמתוך זה, אפשר באמונה שלמה לדעת שישנה כאן ממש שנה חדשה, וכל מה שרק נעלה על הדעת יוכל באמת לקרות בה. שכן רצונו הוא שנתקרב אליו ונשמח בו ולמשל נקים בית ומשפחה למענו או נתפרנס כיאות למענו או נהיה בריאים למענו, לעשות רצונו לרצוננו, אבל לא בשקר, כי ביומיים האלה האמת שיושבת בלב ובמחשבות, היא מה שנראה והיא זרעי השנה החדשה, שכך אומר דויד המלך "לֵב טָהוֹר, בְּרָא-לִי אֱלֹקים;  וְרוּחַ נָכוֹן, חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי" [תהלים נ"א י"ב].

שנשכיל לדעת להמליכו עלינו, ונבין את גודלה של המתנה שניתנת לנו - שנה חדשה. חדשה לגמרי!

שנה טובה לכל אחד ואחת ולכל עם ישראל ושיתמתקו הדינים ברחמים בע"ה.

תראה את הקרניים שיוצאות מהעננים, הוא אמר לי הערב, יושב לידי ומתבונן לפנים. באותו הרגע, שכבתי על הגב והבטתי דווקא למעלה, על רום כיפת השמיים. הרגשתי שהעולם סחרחר מעט אחרי המאבק בגלי הים הגבוהים כמה דקות קודם לכן. הרמתי את הראש. עננים מבשרים את סוף הקיץ ניצבו לפני השמש. וסולמות בהירים גלשו אל תוך הים. ושוב סיום של ממש פרט על נימי הנפש והלב, סיומה של תקופה, לא רק היום שתם, לא רק הקיץ, ואולי לא רק השנה, אלא תקופה. הרוח והשמש הנחבאת בעננים שהזכירו סתיו, העלו בי את שלהי הקיץ של 99 ואיך היתה גם שם תחושה חזקה של סוף, סוף המאה. ובמיוחד דרך פעימות הלב יכולתי לדעת הערב את ההתכוננות הסמויה שבי אל החורף הקרב. הימים הקצרים, הגשמים שיירדו. הגשמים שתמיד משמחים אותי, וגורמים לי לחוש שהעיר מתמלאת חיים בבשר הבטון שלה.

ועל הבוקר הזה ממש נכתב בתורה - "והיה נכון לבֹקר ועלית בבׁקר אל הר סיני וניצבת לי שם על ראש ההר" [שמות ל"ד ב']. וזה היה בא' באלול כשנאמר למשה כי הפעם הזו עליו לעלות מעצמו "ויפסל שני לחות אבנים כראשנים וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני" [שם ד']. ושם הוא נשאר ארבעים יום נוספים "ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ויכתב על הלחות את דברי הברית עשרת הדברים" [שם כ"ח], עד י' בתשרי, יום הכיפורים, שאז ירד משה "ואפן וארד מן ההר ואשם את הלחות בארון אשר עשיתי ויהיו שם" [דברים י' ה']  וזו היתה למחילה על הלוחות הראשונים שנשברו עקב חטא העגל. ועניין החודש הזה, אלול, הוא אותה התעוררות מלמטה למעלה, הלוחות שפיסל הפעם משה בעצמו, הארון אשר עשה בעצמו, ואלה ראשי תיבות שמו של חודש אלול "א'ני ל'דודי ו'דודי ל'י", תשובה של היחיד מעלה - אני לדודי, ומתוך זה - ודודי לי. ונאמר שלחודש הזה, יותר מלשאר חודשי השנה, ישנה סגולה (כוח) לתשובה ולתפילות ודיבורים עם הבורא. זה החודש שלנו, שבו אנו מראים את הרצון שלנו להתקרב, להביט על פני מרחבי השנה שחלפה ולדבר אתו, כל אחד עם מה שעבר ועובר עליו. החודש הזה המילים נשמעות צלולות. ואפשר לילך אל היער בלילה, או אל המדבר, לבד, ולפתוח בשיחה אתו, עם אבינו, כפי שעשו אבותינו - "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" [בראשית כ"ד ס"ג]  כי החודש המלך בשדה. לדבר את המילים, שתצא בת קול מהפה, ולדבר דברים מהלב, להסיר את ערלת הלב דרך המילים, לדבר כמו בנים לאב ולדעת שיש מי ששומע.

חודש טוב לכולם!!!