המסע להגשמת הייעוד האמיתי

ושוב מצאת שהדעה הרווחת שגויה. כן, זו היתה טעות כל השנים, לחשוב שעליך להיות שלם עם עצמך בטרם תמצא אותה. השבוע פתאום הבנת את זה. ובבקרים החדשים אתה מתעורר וחש, לראשונה, שאתה רק חצי, שאינך עוד יישות אחת ושלמה כמו שלימדו אותך לחשוב. ורגש זה גורם לך לרצות למצוא אותה ולהיות איתה, לא עוד מתוך שיקולים אנוכיים של השגת אהבה, אלא מתוך ההבנה שכך עליכם להיות, שרק כך תוכלו להרכיב ולהיות למהות שלמה, לדבר שהוא אחד. 

כל-כך רחוק אתה יכול (אמור?) להגיע. כמעט ושכחת.

אתה ראית את הסימנים, קרבים אליך. אתה יודע שאתה נע על חבל דק. והוא היה מוסיף להתהדק ככל שהיית מוסיף לעצום את עיניך מלראות, מלהיווכח. אינך זריז בהחלטותיך. ולא מפני שהן הרות גורל, אלא מפני שאינך מוכן לנתב את חייך לשום כיוון כפי הנראה. אז הערב אמרת לעצור. הכל. כביכול כעת כבר מאוחר. שלוש חוויות אבדו לך ברצף, כל אחת אבדה בשל קודמתה. ורק אתה יכול לומר זאת, רק אתה יודע שבשל הגינותך, פיזרת לרוח את השפע שביקשו לתת לידיך, פעם, אחר פעם, אחר פעם. כעת עצרת הכל. ואתה יודע, מתוך הרגשה, שזה מותר לך, עדיין. שחרטה אמיתית עוד רחוקה ממך. אבל מכאן אתה אומר לנהוג אחרת. לדעת שאלה חייך שלך, לדעת שאלה המילים הכתובות שלך. יש בזה כוח, שאותו גילית לאחרונה. להנהיג עצמך לכיוון שאותו אתה רוצה, ולא להידפק על דלתות זרות. אתה יודע שהבאה תהיה כמוך, אוחזת באמונה באל בידיעה. לשם אתה מכוון את עצמך ולשם אתה הולך. וכשאתה אומר זאת ומחליט שכך תנהג, לבך מתמלא בכל-כך הרבה דם ואומץ. הנה עצרת. כי סטית מהדרך. וזה מותר. וזה קורה - הנהייה אל אבק הנצנוצים שבשולי הדרך. כל שכן, אתה מחוזק. התקופה האחרונה חיזקה אותך, עטתה עליך שריון של כוח ושל ענווה שלא הכרת קודם. שלושה דברים שאבדו לך, אינם אלא סימנים. ואתה ראית והבנת. ואתה מוכן להמשיך בדרך הישרה. אך רק עוד רגע תהיה כאן, בעצירה הזו. כדי לנשום עמוק, כדי להתרכז מחדש. כדי להיות שוב במלוא כוחך. למען תגיע לבסוף.