כינוי:
עוד אחת ש.. בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2009
כנגד כל הסיכויים - פרק 58
אוקיי, תקשיבו.. אני לא יודעת למה הפרק לא עלה לפה בפעם הקודמת.. אבל באמת פירסמתי אותו. ואצלי הוא הופיע.. אז אין לי מושג למה לא ראיתם אותו, אבל מחקתי את הרשומה ההיא והעליתי אותו שוב מחדש..
קצת באיחור, אבל תסתדרו.
לפי דעתי הוא חלש יחסית, אבל אני מבטיחה לשפר לפרק הבא :)
חוץ מזה, הבטחתי לכם שתגלו יותר טוב מה התפקיד של יולי, אז עכשיו זה מתבהר קצת יותר טוב..
מקווה שתאהבו בכל זאת, למרות שאני לא ממש שלמה עם הפרק עדיין :\
פרק 58:
בבוקר פקחתי עיניים באיטיות. הנחתי את ידי על היד של תומר שחיבקה אותי, וחיוך עלה לי על הפנים. יכולתי להרגיש את הנשימות שלו.. הסתכלתי עליו. נראה שהוא ישן עמוק. נתתי לו נשיקה קטנה על המצח, מנסה לא להעיר אותו. הוא חייך, ואז פקח את עיניו.
"אני אוהב להתעורר לצידך."
"אתה נשאר פה היום?" שאלתי בהתפנקות, נצמדת אליו עוד יותר.
"אני רוצה.."
"אבל?"
"אבל כלום. כולי שלך." הוא אמר ונישק אותי קלות על שפתיי. נסחפנו עם הנשיקה, עד שהפלאפון שלו צילצל והפריע.
"וכמובן שיהיה לך טלפון באמצע.." אמרתי במרירות.
"מצטער.." הוא אמר בטון מתנצל והחל לגשש אחר הפלאפון שלו. "זאת יולי.." הוא אמר אחרי שהעיף מבט בצג. "כדאי שאני אענה.. אולי זה חשוב.."
"טוב.." סיננתי, ובלב קיללתי אותה על התזמון הגרוע שלה.
"מה קורה?" תומר ענה לטלפון.
"הכל טוב, מותק. מה איתך?"
"מצויין.. מה רצית?"
"לדבר איתך. תבוא אליי?" יולי שאלה.
"זה דחוף?" תומר ניסה להתחמק.
"אני לא שאלתי אם אתה בא.. אתה תבוא. אחרת אתה יודע מה יקרה.."
"כן, אני יודע.." תומר נאנח, וקיווה שאפרת לא חושדת בכלום.
"כמה זמן אתה צריך?"
"שעה?" תומר ניסה להרוויח זמן ולגנוב עוד כמה דקות עם אפרת.
"חצי שעה. לא לוקח לך כ"כ הרבה זמן להתארגן ולהגיע אליי." יולי קבעה.
"בסדר." הוא אמר בחוסר חשק מופגן.
"יופי." היא חייכה. "אני מחכה לך."
"ביי." הוא אמר וניתק. אני בנתיים ניסיתי לעקוב אחרי התגובות של תומר במהלך השיחה שלהם.. הוא נשמע מבואס ועצבני מעט..
"הכל בסדר?" שאלתי.
"הכל מצויין." הוא אמר בחיוך מזוייף.
"מה היא רצתה?"
"סתם, משהו שקשור לעבודה."
"טוב.. אתה הולך?"
"לצערי כן."
"כמובן.." אמרתי במרירות.
"מאמי.." הוא ניסה להגיד משהו כדי לעודד אותי.
"אתה יוצא איתי או איתה?" יריתי.
"מה?" תומר שאל מבולבל.
"פשוט נראה לי שהתבלבלת קצת.. אני החברה שלך, לא היא. היא רק מצלצלת אליך ואתה ישר רץ אליה.. אחרי שאתה רואה אותה כל הזמן בעבודה, כשאותי אתה בקושי רואה."
"אני יודע איך זה נראה.."
"אז למה אתה עושה את זה?" יריתי, ותומר שתק. מה הוא כבר יכל לומר לה? שהוא לא רוצה, אבל הוא חייב ללכת כי יולי סוחטת אותו?
"כי אני צריך." הוא אמר, ואני משכתי בכתפיי. "אני אוהב אותך.. ושום דבר לא ישנה את זה. את חושבת שאני לא רוצה להישאר פה איתך?"
"אני כבר לא יודעת.."
"את חייבת לריב איתי?" הוא נאנח.
"אתה חייב לרוץ אליה כל פעם שהיא רק ממצמצת?" החזרתי.
"אני לא רוצה ללכת." הוא אמר וניסה לחבק אותי. לא זזתי.
"אז אל תלך."
"יש לי עבודה."
"אתה לא צריך להיות בעבודה עד הערב, אז אל תשקר לי." אמרתי והפניתי לו את גבי.
"צץ משהו דחוף.." תומר ניסה להיחלץ מהמצב שנקלע אליו. "אני צריך להחליף מישהו שחלה."
"טוב, תלך." אמרתי בחוסר חשק.
"מאמי.."
"תלך כבר!"
"טוב.." הוא וויתר, והחל ללבוש את בגדיו.
אחרי שהוא סיים להתלבש הוא שלח לי נשיקה באוויר והלך. אני התיישבתי על המיטה שלי מבואסת. למה הכל חייב להסתבך?
~
תומר יצא מבואס מביתה של אפרת והלך בחוסר חשק לביתה של יולי. הוא דפק על הדלת, ולאחר כמה שניות יולי פתחה אותה בחיוך.
"הגעת." היא חייכה וקפצה עליו כדי לחבק אותו. הוא הרחיק אותה ממנו בעדינות.
"לא מרצון.." הוא סינן.
"טוב, אתה יכול להיות קצת יותר שמח.. זה לא כזה נורא להיות איתי." היא אמרה ותומר שתק.
"טוב, בוא." יולי אמרה לאחר כמה שניות של שתיקה והובילה את תומר לסלון. הוא התיישב על הספה, והיא התיישבה לידו.
"מה רצית?" הוא שאל.
"לדבר."
"על?"
"על.. אתה יודע. מה קורה עם אפרת?"
"הכל מצויין."
"ואיך אתם מתקדמים?"
"לא עניינך."
"איזה תוקפנות.. אתה יודע שזה גם ענייני. ואני סה"כ רוצה בטובתך.." היא אמרה והתקרבה אליו. הוא נרתע לאחור.
"את לא רוצה בטובתי, את רוצה בטובתך."
"נו, אז איך אתם מתקדמים?"
"זה משנה?"
"אז אני מבינה שלא התקדמתם יותר מדי.." היא חייכה. "חבל.. אתה יודע, אין לך עוד הרבה זמן.."
"תני לי לדאוג לזה. חוץ מזה, את יודעת שלא אכפת לי מההתערבות המפגרת הזאת. כבר מזמן היינו אמורים לבטל אותה."
"אבל אתה יודע טוב כמוני שאת ההתערבות הזאת לא מבטלים, לכן כדאי שתפעל מהר."
"ואם אני לא רוצה?"
"אין כזה דבר לא רוצה. ואם תפסיד אתה יודע מה אתה צריך לעשות.."
"טוב, יולי, בשביל זה רצית שאני אבוא?"
"גם. רציתי גם לראות מה שלומך. מלא זמן לא דיברנו.." היא אמרה וניסתה להתקרב אליו בשנית.
"את רואה אותי כל יום." הוא אמר ביובש.
"כן, אבל אני לא מדברת איתך. השיחות שלנו חסרות לי."
"לי לא."
"אולי תפסיק להיות כזה קשה? אפשר לחשוב שאני אויבת שלך או משהו.." היא אמרה והניחה יד על חזהו.
"אני לא קשה, אני פשוט שונא שסוחטים אותי. ואת לא כזה רחוקה מלהיות אויבת שלי."
"אולי.. אבל עוד חודש אתה תודה לי." היא אמרה בחיוך. "אל תשכח מה מחכה לך בעוד חודש.." היא אמרה והכניסה את ידה מתחת לחולצה שלו. תומר קפא לרגע, נותן למגע שלה להשפיע עליו. אפרת מייבשת אותו עדיין, ויולי יודעת מה הוא אוהב.. הוא התחיל להיזכר למה הוא עשה את ההתערבות הזאת מלכתחילה.. הוא רצה אותה. אבל עכשיו הוא רוצה את אפרת. הוא התנתק במהירות מכל המחשבות והזיז את יולי ממנו. הוא לא יתפתה. אפרת יותר מדי חשובה לו בשביל לאבד אותה..
"טוב, איך שאתה רוצה.. רק תזכור שאם אפרת מייבשת אותך, אני תמיד פה בשבילך.."
"תודה, אבל לא תודה." הוא אמר ויצא מביתה של יולי.
הוא ידע שאפרת כועסת עליו, ובצדק, אז הוא החליט לנסות להשלים איתה. הוא הלך לבקר אותה בעבודה כדי שלא תוכל להתחמק ממנו.
~
"אפשר עזרה?" שמעתי קול מאחוריי. הסתובבתי וראיתי את תומר.
"בשבילך לא." עניתי בתוקפנות.
"אני רק רוצה לדבר.."
"אבל אני לא. ואם לא אכפת לך, יש לי עבודה לעשות."
"אז אני רוצה לקנות משהו."
"טוב.. אבי, יש מצב שאתה עוזר לו?" שאלתי את אחד המוכרים בחנות כדי להבהיר לתומר שאני כועסת עליו ושאני ממש לא מעוניינת לדבר איתו או להיות לידו. אבי התקרב אלינו עם חיוך.
"אני לא צריך עזרה, תודה." תומר אמר כדי להעיף אותו משם, והוא התרחק.
"לא אמרת שאתה רוצה עזרה?" שאלתי בארסיות.
"צריך, אבל ממך."
"אני לא יכולה לעזור לך."
"זה התפקיד שלך לעזור לי.."
"טוב, בסדר.." וויתרתי כי הבנתי שהוא צודק. אוף, אני שונאת אותו. הוא תמיד יודע מה להגיד או מה לעשות כדי לרכך אותי. "מה אתה צריך?"
"אני מחפש חולצה.." הוא שיקר.
"בפוקס בייבי?" הקשיתי.
"כן.. מתנה."
"למי?"
"ל.. למה את חוקרת אותי?"
"למה אתה מבזבז את הזמן שלי?"
"כי אני רוצה לדבר איתך. חוץ מזה, אם לא היית כועסת עליי, היית מתה שאני אבוא לבקר אותך בעבודה ואבדר אותך במשמרת."
"אני לא רוצה לדבר איתך."
"טוב, איך שאת רוצה. אני חייב לזוז לעבודה.."
"תהנה עם יולי." יריתי.
"תודה.." הוא החזיר ויצא מהחנות.
~
אחרי המשמרת נסעתי לים, לחשוב קצת. תומר התקשר אליי כמה פעמים, אבל סיננתי אותו.
התיישבתי על סלע, ופשוט נתתי למחשבות לזרום.
תומר בנתיים סיים את המשמרת שלו. הוא התקשר שוב לאפרת, אבל היא לא ענתה. הוא ידע שהיא מסננת אותו.. הוא התקשר אליה הביתה, אבל אמה אמרה שהיא בעבודה. הוא ידע שהיא כבר סיימה את המשמרת שלה, אז הוא יכל לחשוב רק על מקום אחד שהיא יכולה להיות בו..
הוא הבחין בה מרחוק. יושבת לבד על הסלע, מהורהרת. היה נדמה לו שהיא גם בוכה. הוא התקרב אליה.
"ידעתי שאני אמצא אותך פה.." תומר אמר והתיישב לידי.
"תזכיר לי להחליף מקום.."
"למה נראה לך?"
"מה אתה רוצה?" חזרתי לנושא.
"את עדיין כועסת?"
"מה נראה לך?" שאלתי בציניות.
"שאני אידיוט ומגיע לי שתכעסי עליי."
"אז למה אתה שואל אם אתה כבר יודע את התשובה?" חיוך קטן עלה לי על הפנים.
"מפגרת."
"דביל."
"קנאית."
"חנפן."
"בוגד."
"גם את." אאוץ'. לזה לא ציפיתי.. אבל כנראה שמגיע לי. לא פראייר הילד ;)
"אני לפחות לא נוטשת את חבר שלי לטובת מישהו אחר."
"נו, אני מצטער. זה היה משהו דחוף."
"זה היה עד כדי כך דחוף שהיית חייב לעזוב אותי אחרי שבקושי התראינו?"
"כן."
"מה קורה? יש לי תחושה שאתה לא מספר לי משהו."
"את מדמיינת." תומר בלע את רוקו. הוא לא יכל לספר לה את האמת.
"בטוח?"
"כן. תראי, אני מצטער שעזבתי אותך בבוקר בשבילה, אבל זה באמת היה משהו חשוב. סמכי עליי. את יודעת שאני מת עליך ושהדבר שאני הכי רוצה בעולם זה להיות איתך.." שתקתי.
"נו, מאמי.." הוא כרך את ידיו סביבי, וכשהוא ראה שאני לא מתנגדת הוא נצמד אליי עוד יותר.
"טוב, בסדר. אני סולחת לך, קרצייה."
"מדהימה שלי.. את החברה הכי טובה בעולם.."
"אני יודעת."
"חשה." תומר הקניט אותי.
"מי שמדבר.."
"טוב, נו.. צודקת." הוא חייך. "אני אוהב אותך."
"גם אני אותך." אמרתי, ואז הוא התקרב כדי לנשק אותי.
"מאמי.." עצרתי אותו באמצע הנשיקה.
"מה קרה?"
"אתה רוצה אולי להסביר לי למה יש עליך את הריח שלה?"
"נו, כי היא חיבקה אותי היום, אז הריח נדבק בטח.." הוא אמר וגרם לי לתקוע בו מבט רצחני. "נו, לא חיבקה אותי חיבקה אותי.. חיבקה אותי כפרידה כזאת.. חיבוק ידידותי." תומר מיהר להסביר את עצמו.
"חיבוק לא משאיר בושם כזה חזק."
"תתפלאי. וממתי נהיית כזאת חשדנית?"
"ממתי שבגדת בי."
"את גם לא חפה מפשע, להזכירך."
"טוב, אז מה, עכשיו תזכיר לי את זה לנצח?"
"כל עוד את תמשיכי להזכיר את זה שבגדתי בך.."
"אני לפחות סיפרתי לך ישר מה קרה ולא הסתרתי את זה."
"טוב, ניצחת."
"אני תמיד מנצחת." חייכתי.
"אז אני יכול לקבל עכשיו את הנשיקה שלי, אחרי שהבהרנו הכל?"
"לא."
"למה?" תומר שאל מופתע.
"כי אני לא יכולה לנשק אותך אם אתה מריח כמוה."
"אז מה נעשה?"
"תבוא אליי?"
"רק אם את מבקשת יפה."
"טוב, לא צריך. אבל אז גם אין לך הטבות אחרות." אמרתי וקרצתי לו.
"סחטנית."
"אני לא אשמה בזה שאתה לא מסוגל לשלוט בצרכים שלך.."
"אז אולי אם תפסיקי לעורר את הצרכים האלה יהיה לי יותר קל לשלוט בהם.."
"אתה רומז שאני עושה את זה בכוונה?"
"אני לא רומז, אני אומר."
"טוב, אז אתה צודק." חייכתי. "אני באמת עושה את זה בכוונה."
"ואחרי זה את מתלוננת שאני רוצה דברים שאת לא מסוגלת לתת לי.."
"מפגר."
"טוב, לא אמרת שאת רוצה ללכת?"
"רוצה.. תעזור לי לקום?"
"עוד משהו, הוד מעלתך?" תומר שאל והחווה קידה כאילו הוא באמת המשרת ואני באמת הנסיכה.
"כן, גם לימוזינה אם אפשר.."
"מצטער, נגמר."
"איך נגמרו הלימוזינות?"
"היו מלא נסיכות שרצו הסעה."
"חשבתי שאני היחידה.."
"בשבילי את היחידה." הוא אמר והושיט לי את ידו כדי לעזור לי לקום.
"טוב, נו.. אני מניחה שאני אסתפק גם במכונית שלך.."
"תודה באמת."
"המכונית שלך לא כזאת גרועה.." הקנטתי אותו. בנים.. לכו תבינו. אם מלכלכים קצת על הרכב שלהם הם ישר תוקפים כאילו פגעת להם באגו.
"לכי חפשי."
"סבבה."
"סבבה."
הסתכלנו אחד על השנייה, ואז שנינו התחלנו לצחוק. רוב השיחות והוויכוחים שלנו הם מהסוג שאם זה לא היה עצוב זה היה פשוט מצחיק.. ;)
"נוסעים אליך?" תומר שאל כשכבר היינו במכונית שלו, אחרי שנרגענו מכל הצחוק.
"כן.."
"ואצלך לא יפריע לך הריח של יולי?" הוא לגלג.
"אצלי תתקלח."
"אוו איתך?" הוא שאל במבט ערמומי.
"ממש לא."
"מעפנה."
"עוד פעם אחת אתה קורא לי מעפנה.."
"כן?"
"אני פשוט.. לא אעשה עם זה כלום." אמרתי, וגרמתי לתומר לחייך.
אחרי נסיעה קצרה הגענו אליי הביתה. סנואי קפצה עליי בשמחה. איזה כיף לחזור הביתה ולראות שיש מישהו שהתגעגע אליך..
ליטפתי אותה קצת, והלכתי לחדר עם תומר. הדלקתי מזגן, כי עדיין היה חם בחוץ, למרות השעה המאוחרת יחסית, הורדתי נעליים, והתיישבתי על הכסא ליד המחשב.
תומר בחן אותי וחייך.
"למה אתה מחייך?" שאלתי כשהבחנתי בחיוך שהיה מרוח לו על הפנים.
"סתם.. אסור?"
"מותר."
"תודה שאת מרשה לי.."
"טוב, למה אתה מחכה? מקלחת!"
"אפשר לחשוב שאני ילד קטן שהתלכלך בבוץ."
"האמת היא שאתה לא כזה רחוק מהתיאור שנתת.." אמרתי וקרצתי לו.
"אם אני ילד קטן אז את תינוקת." הוא אמר בחיוך והתקרב אליי.
"טוב, לך תשטוף את שאריות יולי מעליך."
"תעזרי לי?" הוא שאל בחיוך ממזרי.
"לא!"
"חבל.. את מוזמנת להצטרף אם תתחרטי.." הוא קרץ לי, ואז נכנס למקלחת הצמודה לחדרי.
האמת? היה בי חלק קטן שרצה להצטרף אליו. בסוף החלטתי לעשות את זה.
אחרי כמה דקות עמדתי עטופה במגבת ליד הדלת של המקלחת. נשמתי עמוק, ופתחתי אותה מעט. ראיתי את תומר מתקלח.. אוף, הוא נראה כ"כ טוב :(
לקחתי עוד נשימה ארוכה והורדתי את המגבת.. נותרת רק בבגד ים. באמת נראה לכם שהייתי מתקלחת איתו? אני לא מוכנה לחשוף את עצמי עוד יותר.. לא כרגע :\
אמרתי שיש בי חלק שרוצה להצטרף אליו, אבל החלק השני עדיין מפחד להתקדם איתו יותר מדי מהר.. ובסוף הוא הכריע.
תומר היה עם גבו אליי. פתחתי בזהירות את הדלת של המקלחת ונכנסתי פנימה.
"ידעתי שלא תוכלי לעמוד בפניי.." הוא אמר בעודו עם גבו אליי.
"מה שנכון נכון.." אמרתי, ואז הוא הסתובב והבחין בבגד הים שלבשתי.
"וידעתי גם שתהיי מעפנה ושלא תעשי את זה עד הסוף."
"תגיד תודה שיש את זה :)"
"תודה." הוא חייך, וכרך את זרועותיו סביבי.
"מאמי.."
"מה?"
"אתה חונק אותי." אמרתי לאחר כמה שניות בהן תומר היה ממש צמוד אליי.
"תתגברי." הוא חייך, ואז קירב את פניו לשלי כדי לנשק אותי.
עמדנו ככה כמה דקות, מתנשקים מתחת לזרם המים השוטף.
"אני אוהב אותך." הוא אמר אחרי שהתנתקנו מהנשיקה, עדיין מחבק אותי.
"גם אני אוהבת אותך."
"אני יותר."
"לא.. אני יותר."
"לא נכון."
"אז איך אתה רוצה לבדוק את זה?"
"לא צריך לבדוק. זאת פשוט עובדה." תומר חייך.
"מה שתגיד.."
"תגידי.. לא בא לך לפעמים ל.. את יודעת?" הוא שאל בזהירות.
"מה?"
"להתקדם קצת.."
"אוף, תומר.. למה אתה לוחץ עליי?"
"אני לא מנסה ללחוץ עליך. פשוט תשכחי ששאלתי.."
"אני לא יכולה לשכוח את זה.. ואני יודעת כמה זה מפריע לך.. וגם ככה קשה לי עם כל העניין.."
"אני רק רוצה לדעת אם גם את רוצה או שאני היחיד. אני ממש לא מנסה ללחוץ עליך או משהו כזה.."
"אני רוצה.. לפעמים. חוץ מזה, זה לא ממש חסר לי. ובבקשה אל תלחץ עליי."
"טוב, בסדר, סליחה. תשכחי ששאלתי."
"אתה יודע שזה לא יקרה."
"נכון שאת שונאת אותי כרגע?"
"כי אתה גונב לי את התפקיד והורס רגעים רומנטיים?"
"בדיוק." הוא חייך.
"נהה... רק קצת אולי בגלל שהעלית את זה."
"אני שמח לשמוע."
"טוב, מתחיל להיות לי קר.."
"לחמם אותך?" הוא שאל וקרץ לי.
"לא, תודה. אני יודעת על מה אתה חושב.."
"נו, אז על מה אני חושב?"
"על דברים שאני לא רוצה לעשות."
"התכוונתי לחבק אותך. את סתם מעלילה עליי."
"טוב, בכל זאת.. נראה לי שאני יוצאת. תהנה מהמשך המקלחת.." אמרתי והושטתי את ידי כדי לקחת מגבת.
התעטפתי ויצאתי בחזרה לחדר שלי, מותירה את תומר לבדו.
בזמן שתומר סיים להתקלח ולהתארגן, אני החלפתי בגדים בחדר שלי. בדיוק כשסיימתי להתלבש תומר יצא מהמקלחת לבוש בג'ינס בלבד. הוא התקרב אליי מאחורה וחיבק אותי.
"עכשיו תיתני לי לנשק אותך?" הוא שאל, ומבלי לחכות לתשובה החל לנשק אותי נשיקות קטנטנות בצוואר.
"למה אתה שואל אם גם ככה אתה עושה מה שאתה רוצה?" שאלתי והסתובבתי אליו.
"רציתי לראות מה תעני." הוא חייך ונישק אותי.
**
אחח תומר תומר.. מתי הוא יפסיק לפשל?!
כשהתחלתי לכתוב את הסיפור לא חשבתי שזה יתפתח בצורה הזאת.. אבל טוב שיש קצת ספונטניות בכל זאת ;)
בכל מקרה, אני מצטערת שהפרק הזה עלה כ"כ מאוחר, אבל גם היה סופ"ש אחד שבכלל לא הייתי פה [כי הייתי בכינרת], וסופ"ש אחרי הייתי מותשת..
וגם אני מטצערת שהוא מעפן, אבל פרק הבא יהיה יותר טוב.. אתם יודעים שאני מסוגלת ;)
ממש לא עוברת עלי תקופה קלה. יש לי הרבה עומס בעבודה במשרד, ואני עובדת גם אחרי שעות העבודה כי אין ברירה ויש בלת"מים [דברים בלתי מתוכננים], וגם באופן אישי לא כזה טוב לי כרגע.. אבל נקווה שזה ישתפר :)
בנתיים אני מנסה לכתוב עוד קצת, ואני אשתדל להעלות לפה מחר ספויילרים או משהו, כי אני לא חושבת שאני אוכל לסיים את הפרק עד מחר.. אבל אני אשתדל.
שיהיה לכם אחלה סופ"ש.. ותנצלו אותו היטב :)
אוהבת המון,
מעיין 3&gt;
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
