הבטחתי פרק, אז אני מקיימת :)
מצטערת על הייבוש, אבל היו לי בעיו טכניות קלות, ובגלל זה לא העליתי גם ספויילרים [אבל גם זה סודר, ויש גם ספויילרים מההמשך בפוסט הקודם, למי שפספס ;)]
הפרק לא יצא כמו שחשבתי, כי תיכננתי להוסיף קטע אחר, שבסוף יהיה בפרק הבא כדי שהפרק הזה לא ייצא ארוך מדי.. הפרק הזה לא משו, אבל הפרק הבא יותר טוב, מבטיחה :)
וישלי חצי ממנו כתוב כבר, אז אני יודעת ;)
שנתחיל? :)
מהפרק הקודם:
"אבל אם אתה הולך אליה, שלא תעז לחזור אליי אחרי זה." חזרתי להיות רצינית, רק כדי להזכיר לו את החוקים.
"מי צריך אותה כשיש לי אותך? את שווה אלף כמוה." הוא אמר וחיבק אותי.
"מזלך.." אמרתי ונישקתי אותו נשיקה אמיתית, כנה. כבר לא היה לי אכפת שאני שוב אתמלא במשחת שיניים בגללו.. או בעצם בגללי.
פרק 56:
חזרנו הביתה עייפים, אבל מרוצים.
ליד הבית שלי נפרדתי מתומר בנשיקה ארוכה, והלכתי להשלים קצת שעות שינה במיטתי הנעימה.
טל ליווה את אוראל עד לבית שלה, והם נפרדו בחיבוק ארוך.
כל השאר התפזרו גם הם, וכל אחד הלך לביתו.
בערב למחרת אוראל התארגנה לפגישה הראשונה שלה עם טל.
"אמא אני יוצאת.." אוראל אמרה בעודה עומדת כבר ליד הדלת.
"לאן?"
"לאפרת." היא שיקרה, וקיוותה שאמה לא תשים לב.
"טוב, אל תחזרי מאוחר."
"טוב. ביי, אמא." היא אמרה ויצאה מביתה.
היא התקדמה בזהירות לעבר הפינה בה קבעה להיפגש עם טל.
הוא כבר חיכה לה, יפה מתמיד.
טל נישק אותה נשיקה עדינה על הלחי, ואז הם התקדמו לעבר בית הקולנוע.
~
"אולי תישארי לישון פה היום?" תומר הציע בזמן שראינו טלוויזיה אצלו. הורדתי את עיניי מהמסך והסתכלתי עליו.
"אבל אין לי פה דברים.." ניסיתי לתרץ. האמת היא שיש בי חלק קטן שמפחד לישון איתו..
"לא עברנו את השלב הזה כבר?" הוא נאנח. "יש לך פה את כל מה שאת צריכה." הוא פסל את התירוץ שלי.
"טוב, אני אתקשר להודיע לאמא.." אמרתי וקמתי מהמיטה שלו.
אמא קצת כעסה, אבל מילא. היא תתרגל..
חזרתי לתומר ושכבתי לידו במיטה, משעינה עליו את הראש.
"טוב, אני גם ככה לא מרוכז בסרט, אז בואי נעשה משהו.." תומר אמר לאחר כמה דקות.
"כמו מה?"
"כמו.. זה." הוא אמר ונתן לי נשיקה על השפתיים. "התגעגעתי אלייך."
"הייתי איתך עכשיו יומיים רצוף.."
"את יודעת למה אני מתכוון." כן, אני יודעת בדיוק למה הוא מתכוון, וזה גם מה שאני מפחדת ממנו.. שהוא ירצה דברים שאני לא יכולה לתת לו כרגע.
"יודעת, אבל.."
"אבל מה?"
"אבל כלום. לא משנה כבר." אמרתי ונישקתי אותו. לאט לאט נסחפנו.
החולצות של שנינו כבר ירדו, ותומר החל לנשק לי את הבטן נשיקות קטנטנות כאלה שהעבירו בי צמרמורת נעימה.
"תומר.. זה מדגדג.."
"לא אכפת לי." תומר אמר והמשיך בשלו, עולה לאט לאט לכיוון החזה שלי.
"הדלת נעולה בכלל?" שאלתי, מנסה להיזכר אם נעלנו אותה או לא. בשנייה שסיימתי לשאול הדלת נפתחה ויעל עמדה בפתח. היא בהתה בנו מספר שניות, ואז הבחנתי בה. דחפתי את תומר מתוך אינסטינקט והוא נפל על הרצפה. הוא הסתכל עליה נבוך, בזמן שאני נהייתי אדומה, וניסיתי להתכסות בדבר מה כדי למזער את הנזק והמבוכה.
"תומר, אני יכולה לדבר איתך רגע?" יעל שאלה-ציוותה.
"אה, בטח.." הוא מילמל נבוך, וקם מהרצפה, שולח אליי מבט מתנצל. הם יצאו לדבר מחוץ לחדר, כדי שאני לא אשמע את השיחה שלהם.
"מה זה היה הרגע?" היא תקפה אותו.
"אני לא באמת צריך להסביר לך, נכון?"
"לא. אבל מה אם לירז הייתה נכנסת ורואה אתכם ככה? או במצב יותר גרוע?"
"אבל היא לא נכנסה, נכון?"
"אבל היא יכלה להיכנס, באותה מידה שאני נכנסתי. לפחות תנעלו את הדלת או משהו.. היא לא צריכה לראות אותך ואותה במצב הזה. וגם אני לא." היא נזפה בו.
"לה יש שם."
"זה לא משנה כרגע."
"זה מאוד משנה כרגע. והגיע הזמן שתתייחסי אליה יפה. היא בכל זאת החברה שלי."
"בנתיים היא החברה שלך. אתם יכולים להיפרד מחר."
"אבל אנחנו לא ניפרד מחר. וגם לא מחרתיים. אז כדאי שתתרגלי אליה, אם החודש וחצי האלה לא הספיקו לך."
"מה נהיה ממך?" היא שאלה המומה. "בחיים לא היית ככה."
"כי בחיים לא התנהגת לחברה שלי כמו שאת מתנהגת אליה."
"כי אני לא אוהבת אותה."
"אבל אני כן. וזה אמור להספיק לך." הוא אמר והתרחק ממנה בכעס.
"שים לב למה שאמרתי. שזה לא יקרה שוב." היא צעקה אחריו. הוא לא התייחס.
אני בנתיים לבשתי את החולצה שלי וחיכיתי לתומר בחדר. שמתי לב שהוא חזר עצבני, והנחתי שיעל כעסה עליו בגלל שהיא תפסה אותנו במצב לא כ"כ נעים.. אני לא מאמינה שזה שוב קורה.
"הכל בסדר?" שאלתי בזהירות.
"כן.."
"אז למה אתה עצבני?"
"כי ככה."
"טוב, תירגע.. אתה לא חייב להוציא את העצבים שלך עליי.."
"אני מצטער.. את סולחת לי?" הוא הסתכל עליי בפאפי פייס.
"ממ אני אחשוב על זה."
"אז תחשבי מהר."
~
"טוב, אני חושבת שפה זה מספיק.." אוראל אמרה כשהיא וטל היו בפינה בה הם נפגשו.
"אבל עוד לא הגענו לבית שלך.." טל אמר.
"אבל אני גרה פה קרוב, אז אני כבר יכולה להסתדר מפה לבד.."
"באמת נראה לך שתלכי לבד בשעה כזאת? אני לא נותן לך לזוז מטר בלי ליווי שלי."
"אבל.." אוראל ניסתה לומר משהו.
"אבל כלום." טל קטע אותה.
"אבל אני לא רוצה שתלווה אותי." היא החלה להתעצבן.
"מה?" טל שאל מבולבל.
"אני לא צריכה ליווי." אוראל התעשתה במהירות. היא כן רוצה שהוא ילווה אותה, אבל הוא פשוט לא יכול.. היא לא תיתן לזה לקרות.
"אני לא בדיוק שואל אותך."
"נו, טל.. כולה 12 בלילה. לא כזה מאוחר. ואני גרה פה קרוב."
"את בטוחה?" טל שאל בהיסוס. הוא הבין שאין טעם להתווכח איתה, אז הוא וויתר, למרות שהרעיון לא מצא חן בעיניו בכלל. הוא הרגיש שהיא מסתירה משהו, והוא התכוון לגלות מה.
"כן." אוראל ענתה בביטחון.
"טוב.. אז נדבר מחר?"
"כן.. היה לי ממש כיף היום." אוראל חייכה.
"גם לי.." הוא חייך, ואז נישק אותה על שפתיה.
לאחר מכן אוראל חזרה לביתה. טל נשאר לעמוד במקומו עוד כמה שניות, בוהה באוראל המתרחקת ממנו ותוהה מה לעזעזל היא מסתירה. בסוף הוא חזר לביתו.
אני ותומר נרדמנו מחובקים. כשהתעוררתי בבוקר הוא כבר לא היה לידי.. קמתי מבולבלת מהמיטה שלו, והלכתי לכיוון המטבח. ריח של אוכל מילא את החלל.
העפתי מבט מסביב וראיתי את תומר עושה משהו לא ברור במטבח.
"היי.. קמת.." תומר אמר בחיוך כשהחבין בי.
"כן.."
"חשבתי להפתיע אותך, אבל כנראה שהקדמת אותי.."
"מצטערת.." אמרתי בטון מתנצל.
"שטויות.."
"אז מה אתה מכין?"
"אני מצטער שזאת לא ארוחת בוקר יותר מושקעת, אבל תתחשבי בזה שזאת הפעם הראשונה שלי.."
"אני מבטיחה להתחשב.." אמרתי בחיוך.
"אז בגלל שזאת הפעם הראשונה שאני מתקרב למטבח, רק שתראי כמה אני משקיע בשבילך, הכנתי לארוחת בוקר סלט, חביתה וטוסטים. את השאר לא אני הכנתי, אז אני לא אקח על זה קרדיט.." הוא אמר וקרץ לי.
"לא חשבתי שלקחת את זה ברצינות את מה שאמרתי לך על הבישול.."
"אני לוקח מאוד ברצינות כל דבר שאת אומרת לי."
"מאמי.. אתה מדהים. באמת. כל פעם אתה מצליח להפתיע אותי מחדש.."
"אוף, תמשיכי.." הוא אמר וקירב אותי אליו.
"אתה.." אמרתי ונישקתי אותו קלות על שפתיו. "פשוט.." הגנבתי לו עוד נשיקה. "מושלם. אתה החבר הכי טוב שמישהי יכולה לבקש."
"באמת?" הינהנתי.
"טוב, בוא נאכל.. אני רעבה." אמרתי והתיישבתי על אחד הכסאות.
"שמנה." תומר הקניט אותי.
"אבל תודה שאתה אוהב אותי בכל זאת.."
"אני מת עליך." הוא אמר והפריח לי נשיקה באוויר. תפסתי אותה וקירבתי אותה ללבי.
התחלנו לאכול.. ודווקא היה ממש טעים. בעיקר יחסית לפעם ראשונה..
"אתה בטוח שאתה הכנת את זה?"
"כן.."
"זה ממש טעים."
"תודה." הוא אמר בחיוך.
"זאת פעם ראשונה שאתה מבשל?"
"כן.. אבל זה לא כזה מסובך, את יודעת.."
"כן, אני יודעת.. אבל אני עדיין גאה בך. בעיקר אם עשית את זה בשבילי."
"אני מוכן לעשות את זה ועוד הרבה יותר בשבילך."
"אוו" שמעתי את קולה של יעל מאחורינו. כנראה שהיא גם התעוררה..
"בוקר טוב.." אמרתי בנחמדות.
"בוקר.." היא סיננה.
"מה קרה לקצת נחמדות לאנשים אחרים, אחותי היקרה?" תומר עקץ אותה.
"תלוי איזה אנשים.." היא ענתה. טוב, לא קשה להבחין במתח שעדיין קיים ביניהם, באשמתי.
"אני חושבת שאני הולכת לחדר.." אמרתי והנחתי את הטוסט שהתחלתי לאכול בצלחת שלי.
"את לא צריכה ללכת בגללה.." תומר אמר.
"אני יודעת.. אני פשוט חושבת שאתם צריכים לדבר.. וגם אני די מתפדחת להישאר ככה.." אמרתי והצבעתי על הבגדים של תומר שלבשתי.
"חח באמת לא נראה עליך משהו.." תומר אמר וקרץ לי.
"מפגר." אמרתי בחצי חיוך.
"רגעע.." תומר עצר אותי כשבאתי ללכת לכיוון החדר שלו.
"מה?" נעצרת במקומי והסתכלתי עליו.
"מה עם נשיקה?" הוא שאל ועשה פרצוף עצוב.
"הנה." התקרבתי ונישקתי אותו נשיקה קטנה על השפתיים. יעל גילגלה עיניים.
"טוב, עכשיו אני אשאיר אתכם לבד.." אמרתי וחזרתי לחדר של תומר.
~
"טוב, מה זה היה?" יעל שאלה את תומר בעצבנות כשהם נשארו לבד.
"מה היה מה?" תומר לא הבין.
"העקיצות האלה. כדאי שתפסיק, ומהר."
"העקיצות האלה זה כי את שכחת איך מתנהגים ליד אנשים.. בעיקר ליד אנשים שחשובים לי."
"לא שכחתי. אני בכוונה מתנהגת לידם ככה."
"מה עובר עליך?"
"לא עובר עליי כלום."
"אהא. ואת גם מצפה שאני אאמין לזה, נכון?"
"לא יודעת. אולי." יעל אמרה ומשכה בכתפיה.
"למה את שונאת אותה?"
"לא יודעת. טוב? היא פשוט לא מוצאת חן בעיניי."
"אז את לא רוצה לפחות לנסות להכיר אותה?"
"לא."
"איזה כיף שיש לי אחות תומכת ומבינה." תומר אמר בציניות.
"תבוא כל יום.." היא המשיכה עם הציניות שלו.
"יש סיכוי שתפסיקי להתייחס אליה כזה מגעיל?"
"אני יכולה לנסות. אבל אני לא מבטיחה כלום."
"ככה אני אוהב את האחות הגדולה שלי." הוא אמר בחיוך והתקרב כדי לחבק אותה.
"בדבר אחד החברה שלך צודקת.."
"במה?" תומר הרים אליה את מבטו.
"אתה פשוט מפגר.."
"את בעצמך מפגרת. והיא היחידה שיכולה לקרוא לי ככה."
"היית מת. אני הייתי פה קודם."
"טוב, נו.. שתיכן יכולות לקרוא לי ככה. אבל בתנאי שתפסיקי לעשות לה את המוות ולהתייחס אליה מגעיל, כי באמת לא מגיע לה."
"אני אשתדל."
"יופי." תומר חייך.
"ובאמת היה נחמד מצידה להשאיר אותנו לבד כדי ללבן את העניינים.."
"לא, זה סתם היה כי היא שונאת אותך.." תומר אמר והוציא לשון.
"לך תחפש. עד שאני מוכנה לתת לה צ'אנס.."
"טוב, נו, את יודעת שאני צוחק. והיא באמת מדהימה.. חכי שתכירי אותה ותראי בעצמך.."
"טוב, תרגיע לפני שאני מתחרטת."
"בסדר, אחותי היקרה." הוא אמר ונתן לה נשיקה על הלחי. "עכשיו תאספי פה? אני חוזר לחברה שלי.."
"יא חתיכת חוצפן.. בוא לפה, מיד!"
"לא רוצה." תומר אמר בחיוך מרוצה. "האחרון שאוכל הוא זה שמנקה." הוא אמר ונכנס במהירות לחדר שלו.
"למה אתה כ"כ שמח?" שאלתי כשראיתי את החיוך הענק שהיה לתומר על הפנים.
"סתם.. בזכותך." הוא אמר והתיישב על המיטה שלו, מושיב אותי עליו.
"בזכותי למה?" כרכתי את ידיי סביבו.
"דיברתי עם יעל.."
"ואני קשורה לזה איך בדיוק?"
"כי די גרמת לנו לדבר.."
"לא עשיתי כלום." ניסיתי לסגור את הנושא.
"עשית המון." הוא קבע.
~
"נו?" התייצבתי אצל אוראל ערב אחרי הפגישה שלה עם טל, מחכה לשמוע את הסיפורים שלה.
"מה נו?" היא היתממה.
"נו.. טל. איך היה אתמול בערב?"
"היה.. כיף."
"זה הכל? חשבתי שתתלהבי קצת יותר.."
"אני מתלהבת.."
"לא את לא. אני מכירה אותך כבר. שפכי.. מה קרה? הוא עשה לך משהו?"
"לא.. הוא היה הכי מדהים שיש.."
"אז מה קרה? ההורים שלך?"
"כן.."
"הם ראו אותו?"
"נראה לך? אמרתי להם שאני הולכת אליך.. ונפגשתי עם טל ברחוב ליד."
"את לא נורמלית.. מה אם הם יגלו על זה?"
"הם לא.. חוץ מזה, מה עוד כבר יכולתי לעשות? את יודעת איך הם.."
"כן, אני יודעת.. ומה עם טל? הוא יודע על זה?"
"מה פתאום?"
"את גם לא יכולה להסתיר את זה ממנו לנצח.. הוא ילד חכם.. בשלב כלשהו הוא יבין שמשהו קורה."
"אני יודעת.." היא אמרה מבואסת. "אבל בנתיים אני לא הולכת להגיד לו על זה כלום."
"טוב, איך שאת רוצה.. את יודעת שאני תומכת בך בהכל, נכון?"
"כן, אני יודעת.. תודה." היא אמרה וחיבקה אותי.
~
"תגיד.." טל פנה לתומר כשנשארו לבד אחרי החזרה.
"מה?"
"איפה אוראל גרה?"
"חח איזה סטלן.. היית אצלה אתמול, לא?" תומר צחק עליו.
"כן.. בערך.."
"מה ז"א?" תומר שאל מבולבל.
"ז"א.. שהיא לא רצתה שאני אלווה אותה עד הבית.. ונפגשנו בפינה של הרחוב שלה.."
"נו, ולא התעקשת ללוות אותה?"
"התעקשתי. זה לא עזר. אני חושב שהיא מסתירה משהו.."
"חח מה כבר יש לה להסתיר? זאת אוראל."
"אני לא יודע, אבל זה ממש מוזר."
"תפסיק להיות פרנואיד, כי זה לא יוביל אותך לאף מקום. ותתמקד בזה שיש לך חברה מקסימה, ואתה לא רוצה להרוס את הקשר איתה על ההתחלה עם פרנויות, נכון?"
"לא."
"יופי. עכשיו אני רוצה לשמוע את כל הפרטים על הדייט שלך אתמול." תומר אמר, וטל התחיל לספר לו.
~
עוד כמה ימים עברו להם.. טל ואוראל המשיכו להתאהב האחד בשנייה, והיחסים ביני ובין תומר התנהלו גם הם בלי וויכוחים ומריבות.
תומר התנחל אצלי.. אני בדיוק הלכתי לשירותים כשהפלאפון שלי צילצל.
"מאמי.. תראה מי זה.." צעקתי מהמקלחת.
"טוב.." הוא צעק בחזרה וניגש לענות לשיחה. "הלו?" הוא שאל, ואז התנתקה השיחה.
"מי זה היה?" יצאתי בחזרה לחדר שלי.
"לא יודע.. ניתקו."
"היה מספר או משהו?"
"זה היה חסוי.."
"טוב, נו, הם יתקשרו עוד פעם.." אמרתי והתיישבתי על המיטה שלי, ליד תומר.
אחרי כמה דקות הפלאפון שלי צילצל בשנית. ושוב, מחסוי. הפעם עניתי לשיחה.
"הלו?"
"אפרת?" נשמע קול מוכר מעברו השני של הקו, אבל עדיין לא הצלחתי לזהות מי זה.
"כן.."
"מה קורה? זה רועי."
"רועי?!" כמעט צעקתי. תומר התקרב אליי, מנסה לשמוע מה קורה. ראיתי שהוא מתחיל להתעצבן מכל המצב הזה.
"מה את צועקת? תירגעי.. אפשר לחשוב שזאת פעם ראשונה שאנחנו מדברים בטלפון.."
"מה אתה רוצה?" שאלתי ביובש.
"לדבר איתך."
"אבל אני לא רוצה לדבר איתך."
"את עם חבר שלך?"
"כן."
"אז את רוצה שנדבר יותר מאוחר?"
"אני לא רוצה שנדבר בכלל."
"בבקשה תני לי הזדמנות לדבר ולהסביר.."
"לא רוצה. הייתה לך כבר הזדמנות, וגם אותה הרסת."
"בבקשה."
"איך בכלל יש לך את המספר שלי?"
"זה משנה?"
"כן.."
"יש לי קשרים בסלקום.."
"לך לעזעזל." אמרתי וניתקתי מהר את השיחה.
"מה קרה? מה הוא רצה?" תומר שאל מודאג.
"לדבר.."
"ו.. את רוצה לדבר איתו?"
"נראה לך? שמעת שאמרתי לו שלא."
"את מרגישה אליו עדיין משהו?"
"מה זה השאלות האלה פתאום? אתה מפקפק בי?"
"ברור שלא.."
"אז?"
"אז אני פשוט רוצה לשמוע את זה ממך."
"אני לא מרגישה אליו כלום."
"יופי." הוא אמר ונישק אותי.
**
אני יודעת שהפרק הזה צעפן, אבל הפרק הבא יהיה יותר טוב :)
והנה קצת ספויילרים ממנו:
-"אני רוצה לפצות אותך על זה." הוא אמר ברוגע.
"אבל אני לא רוצה פיצוי. המשכתי הלאה. מבחינתי אתה חלק מהעבר, ואתה גם צריך להישאר שם."
"ואם אני לא רוצה להישאר שם?" הוא התקרב אליי מעט.
"אז זאת בעיה שלך." התרחקתי ממנו.
-"אני יודע מה את אוהבת.. מה משפיע עלייך.. מה נקודות התורפה שלך.. מה מחרפן אותך.." הוא אמר תוך כדי שהוא מתקרב אליי. כבר הרגשתי שהוא ממש צמוד אליי.
יכולתי להרגיש את הנשימה החמה שלו מרפרפת על הצוואר שלי. משום מה נשארתי עם עיניים עצומות, נותנת לעצמי להיסחף ולראות מה יקרה. הרגשתי שלא הולך לקרות משהו טוב, אבל עדיין המשכתי.
הרגשתי את השפתיים שלו מתקרבות לצוואר שלי, עולות למעלה.
-"אז.. מה הבאת לי?" שאלתי כשנזכרתי שהוא אמר שיש לו משהו בשבילי.
"את עצמי.. לא מספיק לך?" הוא שאל והסתכל עליי.
*עריכה: 04.09.09 17:27*
עוד קצת ספויילרים:
-"מה את עושה פה?" הוא שאל, וראיתי שהוא ממש שמח לראות אותי.
"שותה קפה."
"ו..?" הוא ניסה לגרום לי להגיד את מה ששנינו ידענו.
"ואוכלת עוגה."
"ובאת לבקר אותי בעבודה כי התגעגעת אליי."
-"אוף, מה הייתי עושה לך.."
"מה באמת?" התגריתי בו.
"אני לא יכול לספר לך את זה ככה. אני צריך להראות לך :]"
"אז תבוא כבר!"
פרק היום!! אם לא, אז מחר בטוח. :)
טוב, זהו בנתיים.. את השאר נשאיר לדמיון שלכם ;)
ולמי שפספס-יש ספויילרים מההמשך בפוסט הקודם.. למרות שייקח קצת זמן עד שנגיע לשם P:
בכל מקרה, מבטיחה שהפרק הבא יהיה טוב.. והוא יהיה קרוב יותר ממה שאתם חושבים ;)
אז שיהיה אחלה שבוע :]]
אוהבת המון
מעיין 33>
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
