כנגד כל הסיכויים

היי :)

קצת באיחור, אבל כפיצוי יש פרק ארוך ומעניין לפי דעתי :]]

בתחילת הפרק יש שיר, אז תפעילו אותו.

תהנו :)

מהפרק הקודם:

פרק 57:

[http://www.youtube.com/watch?v=si8lDy7nwIc - everything we had-the academy is]

בבוקר התעוררתי כשהייתה דפיקה בדלת. שמעתי את אמא מתקדמת כדי לפתוח אותה. ניסיתי להקשיב כדי לראות מי זה.

"רועי. מה שלומך מותק? כמה זמן לא ראיתי אותך.." שמעתי את קולה של אמי. רועי?! מה הוא עושה פה?! הוא לא מבין מה זה "אני לא רוצה לדבר איתך"? מישהו בכלל הזמין אותו לפה? מה הוא בא? :\ ומה אני עושה עכשיו?

"אפרת ישנה בחדר.. אתה רוצה שאני אעיר אותה?" אמא שאלה.

"לא, זה בסדר.. אני אעיר אותה בעצמי.." הוא ענה.

"טוב, תנשמי עמוק.." ניסיתי להרגיע את עצמי כי הבנתי שרועי עומד להיכנס לחדר שלי בכל רגע..

ואז הדלת נפתחה ורועי עמד בפתח. הוא הופתע מעט לראות שאני ערה ומסתכלת עליו, אבל הוא התעשת די מהר.

"בוקר טוב.." הוא חייך.

"הוא ממש לא טוב אם אני רואה אותך על הבוקר."

"את חמודה כשאת עצבנית." הוא אמר והתיישב על כסא ממולי.

"מה אתה עושה פה?" הגעתי ישר לעניין.

"באתי לדבר איתך. אמרתי לך גם בטלפון שאנחנו צריכים לדבר.."

"אנחנו לא צריכים לדבר על כלום." אמרתי בהחלטיות.

"נו, אפי.. אני רוצה ללבן הכל בינינו.. ולהסביר לך מה קרה.."

"להסביר לי מה קרה? אתה בגדת בי עם החברה הכי טובה שלי, זה מה שקרה." התחלתי להתעצבן.

"זה לא היה ככה." הוא אמר והשפיל את מבטו.

"אז איך זה היה? לא התנשקתם ולא התמזמזתם? אז מה? דמיינתי הכל?"

"לא דמיינת, אבל.."

"אבל מה? היא הייתה החברה הכי טובה שלי. והחברה היחידה שלי באותו זמן.." הגברתי מעט את קולי.

"לא התכוונו שזה ייצא ככה." רועי ניסה להסביר.

"ואחרי זה אפילו לא באת לדבר איתי. אתה לא ניסית אפילו. רואים איך הייתי חשובה לך אז."

"אני רוצה לפצות אותך על זה."הוא אמר ברוגע.

"אבל אני לא רוצה פיצוי. המשכתי הלאה. מבחינתי אתה חלק מהעבר, ואתה גם צריך להישאר שם."

"ואם אני לא רוצה להישאר שם?" הוא התקרב אליי מעט.

"אז זאת בעיה שלך." התרחקתי ממנו.

"נו, אפי.."

"אל תקרא לי אפי. רק חברים שלי קוראים לי ככה.. ואתה כבר לא נכלל בקטגוריה הזאת."

"אפי.."

"חלאס!" התעצבנתי.

"התבגרתי מאז.."

"אז מה אתה רוצה? פרס?" שאלתי בציניות.

"אני רוצה לחזור להיות איתך בקשר."

"אתה יכול להמשיך לרצות."

"בבקשה.."

"אני כבר לא יכולה, וגם לא רוצה, לסמוך עליך. מבחינתי אתה בן אדם מת. וגם השיחה הזאת והטלפון של אתמול לא היו אמורים לקרות."

"אולי תפסיקי להעמיד פני קשוחה כל הזמן? שנינו יודעים שזאת רק הצגה." שתקתי. "זוכרת שאמרת לי שאני הבן אדם שמכיר אותך הכי טוב בעולם?"

"זה היה פעם. השתניתי מאז. והתבגרתי.. בגללכם." חזרתי לתקוף. העיקר לא להיחשף.. לא בפניו. אני לא עושה את זה עוד פעם..

"באמת השתנית.. את הרבה יותר יפה עכשיו." הוא חייך.

"תשאיר את החנפנות בשקל לעצמך."

"את שוב עושה את זה.."

"את מה?" שאלתי מבולבלת.

"את תוקפת אותי כדי לא להראות לי מה את באמת מרגישה.. זה החמיא לך שאמרתי את זה.."

"אין לי מושג על מה אתה מדבר.." היתממתי. כנראה שהוא עדיין מכיר אותי כמו פעם, למרות שניסיתי להשתנות. ובאמת השתניתי.

"תני לי להוכיח לך שאני עדיין מכיר אותך בדיוק כמו פעם.."

"לא רוצה."

"בבקשה.." הוא הסתכל עליי במבט של פאפי פייס. "אני מבקש 5 דקות בסה"כ."

"טוב, בסדר.." נכנעתי לאחר כמה דקות. "יש לך דקה."

"דקה תספיק לי." הוא חייך. "עכשיו עצמי עיניים."

"למה?" שאלתי בחשדנות.

"פשוט תעצמי אותן." צייתתי.

עצמתי עיניים וחיכיתי. הרגשתי שהוא מתקרב אליי. יכולתי להריח את הריח שלו.. אותו ריח של פעם, זה שתמיד חירפן אותי. "תירגעי.. זה כבר לא משפיע עליך.." ניסיתי לשכנע את עצמי.

"אני יודע בדיוק מה את אוהבת.. מה משפיע עלייך.. מה נקודות התרופה שלך.. מה מחרפן אותך.." הוא אמר תוך כדי שהוא מתקרב אליי. כבר הרגשתי שהוא ממש צמוד אליי.

יכולתי להרגיש את הנשימה החמה שלו מרפרפת על הצוואר שלי. משום מה נשארתי עם עיניים עצומות, נותנת לעצמי להיסחף ולראות מה יקרה. הרגשתי שלא הולך לקרות משהו טוב, אבל עדיין המשכתי.

הרגשתי את השפתיים שלו מתקרבות לצוואר שלי, עולות למעלה.

המוח שלי היה ריק ממחשבות. לא חשבתי על תומר ועל כמה שזה לא בסדר.. לא חשבתי על כמה אני שונאת את רועי.. לא חשבתי על כלום. כאילו כל המחשבות החליטו לברוח לפתע, ולהשאיר אותי לבד עם רועי במצב הזה.

"נקודת התורפה הראשונה שלך היא הצוואר.. את רגישה לנשיקות באיזור הזה.. זה יכול לחרפן אותך.. בצורה טובה, כמובן.." רועי אמר, ואז נתן לי נשיקה קטנה ועדינה בצוואר, ממשיך לעלות עם הנשיקות שלו לכיוון השפתיים שלי.

ואז צילצל הפלאפון שלי. התעשתתי מהר. תודה לאל שהפלאפון שלי קיים. התרחקתי במהירות מרועי, ולקחתי את הטלפון. על הצג הופיע שמו של תומר.

"מאמי.." עניתי בחיוך מזוייף. לא באמת יכולתי לחייך אחרי מה שקרה, אבל לא רציתי שתומר יחשוד במשהו, וגם רציתי לפגוע ברועי.

"מה קורה, בייבי?"

"אני שמחה שהתקשרת.. מה איתך?" אם הוא רק היה יודע כמה זה נכון וכמה אני שמחה שהוא התקשר..

"מצויין. תגידי, אני יכול לקפוץ אליך? אני רוצה להביא לך משהו."

"איזה משהו?"

"הפתעה. חכי ותראי." הוא אמר בחיוך מסתורי.

"חח אני אוהבת הפתעות.." חייכתי. "ובטח שאתה יכול לקפוץ.. אני מחכה לך."

"אחלה. רבע שעה ואני אצלך."

"טוב.. ביי מאמי."

"ביי נסיכה." הוא אמר וניתק. חזרתי אל רועי, שנראה ממש לא מרוצה.

"חבר שלך?"

"כן." חייכתי.

"מעניין מה הוא היה אומר אם הוא היה יודע על מה שקרה פה הרגע.." רועי אמר והחזיר אותי למציאות. איך אני אספר לו על זה? :\

"את זה תן לי לפתור איתו." ניסיתי להיראות בטוחה בעצמי.

"את בטוחה?"

"כן."

"טוב, אם את אומרת.." הוא אמר כלא מאמין לי, אבל נותן לי להנות מהספק בכל זאת.

"עכשיו תלך? גם ככה היית פה כבר יותר מדי זמן."

"למה? דווקא מתחשק לי לפגוש את חבר שלך.. הרבה זמן לא ראיתי אותו."

"היית ונשארת אותו חרא."

"חרא שיכול לגרום לכם להיפרד בשנייה."

"היית רוצה. מערכת היחסים שלנו קצת יותר חזקה ממה שאתה חושב. אי אפשר להפיל אותה בכזאת קלות."

"את רוצה שאני אנסה?" הוא שאל בהתגרות.

"אני רוצה שתעוף מפה." אמרתי והצבעתי לכיוון הדלת, כדי לחדד את הבקשה שלי שיעוף.

"את מפחדת.."

"ממך? ממש לא. עכשיו תלך?" שאלתי ופתחתי את הדלת של החדר שלי, מסמנת לו לצאת.

"בטח..אני את שלי עשיתי. אבל אנחנו עוד ניפגש.." הוא אמר ויצא מהחדר שלי.

"אל תפתח יותר מדי ציפיות, כי אני בטוחה שזה לא יקרה."

"תזכרי מה שאמרתי.. זה עוד לא נגמר." הוא חייך ואז פתח את דלת הכניסה. בפתח עמד לא אחר מאשר.. תומר. פאק. הם לא היו אמורים להיפגש!

"להתראות, יפהפייה.. ותודה על הכל.." רועי אמר ונתן לי נשיקה על הלחי. הוא הסתכל על תומר כדי לוודא שהוא ראה את זה, ואז הלך. לא יכולתי לבחור אקס שלא יהיה זבל כמוהו? :\

"מה הלך פה הרגע?" תומר שאל עצבני.

"אתה רוצה להיכנס?"

"אני רוצה שתעני לי."

"טוב, אז בוא נדבר על זה בפנים כדי שלא כל השכונה תשמע.."

"טוב.." הוא אמר ונכנס אחריי לתוך הבית. הלכנו לחדר שלי ותומר התיישב על המיטה שלי חסר סבלנות. התיישבתי ממולו.

"מה רועי עשה אצלך?"

"כלום. כשהתעוררתי הוא פשוט בא לפה בבוקר בלי שהזמנתי אותו ובלי כלום.."

"למה הוא אמר לך תודה?"

"כי הוא רצה לעצבן אותך כדי שתחשוב שקרה משהו."

"אז הוא מצליח."

"אוף, נו, תשכח ממנו. לא קרה איתו כלום.. הוא ניסה להסביר לי מה קרה לפני 3 שנים, ובעיקר צעקתי עליו שלא מעניין אותי ושיעוף מפה.."

"וזה הכל?" הוא שאל בספקנות.

"כן.." שיקרתי. איך אני אמורה לספר לו עכשיו שנתתי לרועי לנשק אותי? אומנם זאת סתם הייתה נשיקה בצוואר, אבל עדיין.. זה איזור ששמור לתומר בלבד.

"טוב, אני סומך עליך, אז אם את אומרת שלא קרה כלום איתו אני מאמין לך." הוא אמר וגרם לרגשות האשמה שלי לגדול עוד יותר.

"מאמי.." אמרתי בשקט.

"מה?"

"האמת היא שאני צריכה לספר לך משהו."

"מה קרה?" הוא שאל ברוך.

"אני.. כשרועי היה פה.. הוא נישק אותי." אמרתי והשפלתי את מבטי.

"ואת נתת לו לנשק אותך?" הוא שאל עצבני.

"כ.. כן.." גימגמתי. "אבל מהר מאוד העפתי אותו ממני. וזאת הייתה רק נשיקה קטנה בצוואר.."

"מה את רוצה שאני אגיד לך?"

"שאתה לא כועס ושאתה סולח לי?"

"אני כן כועס.. אבל הרבה יותר עליו מאשר עליך.. ואני מעריך את זה שסיפרת לי.."

"אז מה עכשיו? אנחנו ברוגז עד שתחליט לסלוח לי?"

"אני פישלתי עם רוני יותר, אז אני לא ממש יכול לכעוס עליך או לא לסלוח לך.. אבל שזאת תהיה הפעם האחרונה שזה קורה.."

"ברור.. אני לא רוצה לראות אותו יותר.. גם הפעם הזאת הייתה מיותרת.. ואני בחיים לא אבגוד בך, כי אני לא רוצה אף אחד אחר." אמרתי וכרכתי את ידיי סביבו.

"אני הולך להרוג אותו."

"לא אתה לא. הוא לא שווה את זה." אמרתי ונתתי לו נשיקה על הלחי. "אתה לא מבין איזה הקלה אני מרגישה שסיפרתי לך את זה."

"עכשיו אני עוד יותר מרגיש שאני יכול לסמוך עליך.."

"אני אוהבת אותך." הסתכלתי לו עמוק בתוך העיניים.

"גם אני אוהב אותך, קטנטונת."

"אני קטנה ממך כולה ב-3 חודשים, אז תרגיע."

"כן המפקדת.." הוא אמר בציניות.

"הו ככה צריך. עכשיו גם תרד ל-20 שכיבות שמיכה ויהיה בסדר." אמרתי בצחוק.

"20 שכיבות שמיכה? אין בעיה." הוא אמר, ואז השכיב אותי על המיטה שלי, כשהוא מעליי.

"1.." תומר החל לספור, ואז נתן לי נשיקה על השפתיים. "2.."הוא חזר על זה שוב.

בנשיקה השלישית כבר סחפתי אותו לנשיקה ארוכה, מקצרת תהליכים עד שהוא יגיע ל-20.

"מי צריך את רועי כשיש לי אותך?" שאלתי אחרי שהתנתקנו מהנשיקה הארוכה.

"באמת מי צריך אותו?!" תומר שאל בטון שגרם לי לחייך.

"אז.. מה הבאת לי?" שאלתי כשנזכרתי שהוא אמר שיש לו משהו בשבילי.

"את עצמי.. לא מספיק לך?" הוא שאל והסתכל עליי.

"מספיק.. אבל אמרת שיש לך משהו בשבילי, לא?"

"איזה חברה חומרנית יש לי.. אני צריך להביא לך מתנות בשביל שתסכימי לצאת איתי?"

"אתה צריך להביא לי מתנות בגלל שאני מוכנה לסבול אותך.." אמרתי וקרצתי לו.

"איזה חצופה.. אם כבר, את צריכה לשלם לי על זה שאני סובל אותך.."

"כן? וממה אתה סובל בדיוק?"

"אז ככה.. אני סובל מגעגועים אליך כשאת לא לידי.. אני סובל מכ"כ הרבה רגשות שכבר אין להם מקום בתוך הגוף.. אני סובל מזה שאני לא יכול להתרכז בשום דבר אחר כי את כל הזמן במחשבות שלי.."

"אכן בעיות קשות יש לך.."

"אז איך את מציעה לי לטפל בהן?"

"ממ בתור התחלה, אני ממליצה על זה.." אמרתי ונישקתי אותו ארוכות.

~

בסופו של דבר גרמתי לו לספר מה הוא הביא לי.. הוא הביא לי בובה שהוא טען שהזכירה לו אותי כשהוא הסתכל עליה. ציינתי כבר שיש לי בחדר אוסף של בובות? אני מכורה. ותומר יודע את זה, לכן הוא מביא לי מדי פעם בובות פרוותיות כאלה במתנה.

תומר נשאר אצלי עד הצהריים, ובערב יצאנו לדאבל דייט עם אוראל וטל. זה היה כיף :)

עוד כמה ימים עברו להם, שהוקדשו בעיקר לחיפוש עבודה. אני מצאתי לבסוף עבודה בפוקס, והוא ממלצר באיזה בית קפה בקניון, אז יוצא שהוא גם מסיע אותי לפעמים לעבודה וממנה אם יש לו משמרת באותו זמן.

תומר הפתיע אותי אחרי המשמרת הראשונה שלי, וכשסיימתי הוא כבר חיכה לי מחוץ לחנות עם 2 גביעי גלידה וכרטיסים לסרט. איזה חמוד הוא.. :)

ראינו קומדיה רומנטית, כמובן, ואז תומר הסיע אותי הביתה.

בימים שלאחר מכן תומר עבד הרבה, וגם אני, אז בקושי יצא לנו להיפגש. למרות זאת, את יולי הוא דווקא ראה המון..

-

יולי היא ידידה של תומר. הם הכירו בתיכון כששניהם היו באותה מגמה, ומיד התחברו.

יולי גבוהה ורזה, עם שיער שחור ארוך וחלק ועיניים חומות וגדולות.

היא עובדת עם תומר, וממה שהבנתי היא די סידרה לו את העבודה הזאת..

אני גם התחברתי איתה, אבל בחיים לא הייתי מנחשת מה היא מסתירה..

-

"מתי אתה מסיים לעבוד?" שלחתי לתומר הודעה כשסיימתי את המשמרת.

"ב-10.." הסתכלתי על השעון-השעה הייתה 8 בערב.

"תבוא אליי אחרי זה?"

"לא יודע, אולי.. אני מסיע את יולי, ואז נראה כבר.. אני אדבר איתך :)"

"טוב.. אני אוהבת אותך 3>"

"גם אני אותך, נסיכה." קראתי את ההודעה שלו והחזרתי את הפלאפון לכיס.

"אני לא הולכת לקנא.." ניסיתי לשכנע את עצמי. לא ראיתי אותו כבר כמה ימים, ואם ראיתי אותו, זה היה בדיוק ל-5 דקות, ואת יולי הוא כל הזמן רואה. אני מכירה אותה ואני מחבבת אותה והכל, אבל זה מעצבן שהוא נמצא איתה כל הזמן. הוא חבר שלי, לא שלה! אני יודעת שהם עובדים ביחד ושהוא לא ממש יכול להתחמק מזה, אבל בכל זאת.. החלטתי ללכת אליו לבקר אותו לפני שאני הולכת הביתה. התקדמתי לכיוון בית הקפה שהוא עובד בו והתיישבתי בשולחן מרוחק.

אחרי כמה שניות יולי ניגשה אליי בחיוך.

"היי אפי.. מה קורה?"

"בסדר.. מה איתך?" חייכתי.

"בסדר.. באת לבקר את תומר או משהו?"

"הממ בערך.." הסמקתי. "תגידי.. יש מצב שאת אומרת לו לבוא לפה? פשוט חשבתי להפתיע אותו.."

"אה, בטח.." היא חייכה. "אל תדאגי, אני אחליף איתו שולחנות.." היא חייכה בהבנה והתרחקה ממני.

ראיתי שהיא מתקרבת לתומר, לוחשת לו משהו באוזן, ואז מצביעה על השולחן שישבתי בו.

כעבור כמה שניות תומר התקרב. ניסיתי להיראות עסוקה במשהו, אז הוצאתי ספר שהיה לי בתיק והתחלתי לקרוא.

"אה, סליחה.. אמרו לי שאת רוצה להזמין משהו.." תומר גימגם. איזה חמוד הוא :) אבל מה קרה לביטחון העצמי שלו פתאום? הוא נראה קצת חסר ביטחון פתאום, וזה ממש לא מתאים לו.

"האמת היא שכן.." הורדתי את הספר והנחתי אותו על השולחן. תומר הסתכל עליי מופתע מעט, ואז חייך חיוך ענקי.

"מה את עושה פה?" הוא שאל, וראיתי שהוא ממש שמח לראות אותי.

"שותה קפה."

"ו..?" הוא ניסה לגרום לי להגיד את מה ששנינו ידענו.

"ואוכלת עוגה."

"ובאת לבקר אותי בעבודה כי התגעגעת אליי." הוא אמר את זה לבסוף.

"אולי.."

"יפה שלי.. איך הייתה המשמרת שלך?"

"בסדר.. היו כמה אנשים שהיו ממש קרציות, אבל בסדר.."

"אני שמח לשמוע." הוא חייך.

"אז.. מה אפשר להזמין פה?"

"בשבילך? אני ממליץ על שוקולטה ועוגת שוקולד חמה."

"פשש כבר הספקת להכיר אותי אני רואה.."

"ברור.."

"טוב, אז אני אזמין את מה שאמרת.."

"אחלה.. אני הולך לטפל בזה.." הוא אמר והתרחק מהשולחן שלי.

לאחר כמה דקות הוא חזר עם ההזמנה שלי. אני התפנקתי על מה שהוא המליץ, והוא חזר לעבוד כי קראו לו.

כשסיימתי לאכול שמתי לב שעל אחת המפיות היה כתוב משהו. הזזתי אותה מעט כדי לראות יותר, וזיהיתי את כתב ידו של תומר. קראתי את מה שהיה כתוב שם: "התגעגעתי אליך :) עשית לי הפתעה נעימה."

חייכתי וכתבתי על המפית: "אם היית בא אליי בערב הייתי עושה לך עוד כמה הפתעות ;)"

דיברתי איתו עוד טיפה כשהוא בא להביא לי את החשבון, ואז הלכתי אחרי שהשארתי לו טיפ נדיב.

כשהייתי בתחנת אוטובוס קיבלתי מתומר הודעה: "אל תגרי אותי כי בסוף אני עוד אעשה את זה.. ואז אני אדרוש את ההפתעות האלה ;)"

כתבתי בחזרה: "זאת הייתה המטרה :) אם לא תבוא, לעולם לא תדע מה מצפה לך.."

"את סתם עכשיו מנסה לחמם אותי. אוף, מה הייתי עושה לך.."

"מה באמת?" התגריתי בו.

"אני לא יכול לספר לך את זה ככה. אני צריך להראות לך. :]"

"אז תבוא כבר!"

"קרצייה. את חושבת שאני לא רוצה לבוא? אני מת לראות אותך כבר, ולקצת יותר מ-2 שניות."

"אז מה מפריע לך?"

"יהיה מאוחר כשאני אסיים פה."

"מצידי תבוא אליי גם ב-2 בלילה, העיקר שתבוא כבר!"

"תזכרי את מה שכתבת לי הרגע :)"

"בסדר.."

"טוב, אני חוזר לעבוד לפני שמפטרים אותי פה.. אני אוהב אותך הכי הכי בעולם.."

"כנ"ל."

בלי ששמתי לב האוטובוס כבר הגיע לתחנה שלי. חזרתי הביתה ונשכבתי על המיטה. מרוב עייפות נרדמתי.

~

התעוררתי כששמעתי רעש מוזר. לקח לי כמה שניות לקלוט מה קורה, ואז שמתי לב שהרעש המוזר הזה ששמעתי זה דפיקות על החלון בחדר שלי. התקרבתי לחלון, וראיתי שתומר עומד למטה וזורק אבנים לכיוון החלון כדי לסמן לי שהוא שמה.

חיוך ענק עלה לי על הפנים. הוא הגיע בכל זאת :)

הבטתי בשעון וראיתי שכבר 12 בלילה.. סימנתי לתומר ללכת לדלת, והלכתי לפתוח לו.

נכנסנו בשקט ובזהירות לחדר שלי, מנסים לא להעיר את אמא שלי.

נעלתי את הדלת, ואז התיישבתי על תומר, שהתיישב בנתיים על המיטה שלי.

"אני לא מאמינה שבאמת באת.."

"אמרתי לך שתזכרי את מה שאמרת לי ושאני יכול לבוא גם ב-2 בלילה.."

"מדהים שלי.."

"התגעגעתי אליך. כ"כ."

"גם אני אליך." חיבקתי אותו חזק, מפחדת שהוא יילך, ואז שוב יעבור זמן עד שנתראה.

"לא החלפת בגדים מאז העבודה?" הוא שאל אחרי שהוא שם לב שאני עם אותם בגדים שהייתי איתם בבית הקפה שהוא עובד בו.

"לא.. נרדמתי ככה.."

"הערתי אותך?"

"לא נורא.. בשביל זה אני מוכנה להחסיר אלפי שעות שינה."

"אוו.. אגב שינה, את מזמינה אותי לישון אצלך?" הוא הניח את ידיו על מותניי.

"לא יודעת. אולי. תלוי אם תתנהג יפה."

"ואם אני לא רוצה להתנהג יפה?" הוא שאל בהתגרות.

"אז זאת כבר בעיה." העפתי אותו על המיטה שלי.

"בעיה למי?" הוא המשיך להתגרות והשכיב אותי על המיטה שלי, עובר להיות מעליי. "אני עדיין מחכה להפתעות שלך, אגב."

"אתה מבטיח להתנהג יפה?"

"ממ זאת קצת בעיה כשמדובר בך.."

"אוף, נו, תומר.." דחפתי אותו הצידה. הוא התיישב ממולי, ואז בלי התראה מוקדמת הוא התקרב אליי ונישק אותי.

נסחפנו לנשיקה ממש ארוכה, שניסתה להכיל בתוכה את כל הגעגועים של הימים האחרונים.

התקדמנו, ולאט לאט הידיים שלו החלו ללטף את גופי. יד אחת שלו החזיקה בי, ואילו היד השנייה ליטפה לי את הרגל, מנסה לגשש מתחת לחצאית שלבשתי. הסטתי בעדינות את היד שלו הצידה. כעבור מספר שניות הוא ניסה שוב.

"מאמי.." עצרתי אותו בסופו של דבר.

"מה קרה?"

"זה.. מהר לי מדי." בלעתי את רוקי. ראיתי שהוא התבאס, אבל ניסיתי לא להתייחס לזה יותר מדי ולהתרכז בעצמי כדי לא לעשות דברים שאני אתחרט עליהם אחרי זה.

"אני מצטער." הוא מילמל.

"זה בסדר." חייכתי חיוך קטן. "מצטערת שאני מבאסת אותך כל פעם מחדש.."

"אל תדאגי, זה בסדר.. באמת. זאת אשמתי שאני נסחף מהר מדי לפעמים כי אני פשוט לא רגיל לזה.."

"אה, כן.. שכחתי שיצאת רק עם כאלה שמוכנות לתת לך הרבה.." אמרתי במרירות.

"מאמי.. את שוב חושבת על זה?"

"כן.." הודיתי. "מה לעשות שזה תמיד יהיה שם, לא משנה מה אני אעשה.. אני תמיד ארגיש פחות טובה מהן."

"את לא. את הרבה יותר שווה מכל אחת מהן. וגם אם אני אצטרך לחכות לך לנצח, אני אעשה את זה."

"אל תבטיח הבטחות שאתה לא מסוגל לקיים."

"מה ז"א?"

"ז"א שאתה לא תחכה לי לנצח."

"מאיפה הביטחון? אני יכול להיות אמוד עקשן כשאני רוצה."

"כן, שמתי לב לזה.." חיוך קטן עלה לי על הפנים.

"נו, את רואה? אז אני אחכה לך כמה שצריך, עד שתהיי מוכנה."

"מבטיח?"

"מבטיח." הוא אמר ואז נישק אותי ארוכות. אני כ"כ אוהבת אותו..

**

נו, איך יצא?

מסתבר שגם אפי לא כ"כ צדיקה ושגם לה יש מעידות :\

והוספתי דמות חדשה לסיפור, שתוסיף עוד קצת לעניינים בהמשך.. היא תופיע בפרק הבא, ואז היא תחזור קצת יותר מאוחר P:

בפרק הבא יתברר טיפה יותר הקשר שלה לסיפור ולעלילה :)

עוד לא התחלתי לכתוב אותו, אז ספויילרים אין בנתיים..

אני מקווה שהפרק הבא יהיה מהיר.. אני גם סוגרת שבת החודש, אז אני לא יודעת אם ייצא לי לכתוב.. אני אעשה כמיטב יכולתי. :)

מקווה שאהבתם.

אוהבת המון,

מעיין 33>